דבר תורה

תעודת זהות

נולדתי על גדת הירקון.

בדמי מפכה הכינרת,

זיעתי מלוחה ממימי

הים התיכון.

אבל דמעותי- הן נובעות

מהפרוט והוויסלה.

ספח:

הדגל שלי הוא

כחול ולבן.

הלבן  קילפתיו מעל

האדום של פולין.

ואת הכחול קרעתי

מתוך הצהוב של

אוקראינה.

תיקון חצות

בדיוק בחצי הלילה

ענן מכסה את הסהר,

וכל כוכבי הרקיע

עוצרים מהלכם להרף

עין.

ואנו עוצרים נשימה

לדעת, מאין באנו

ואנה נלך, להביט

עין בעין באַיִן

להרף עין.

להרף עין תידום הנשימה

ואת עין הרע נתקן בחצות,

להד כינורו של דויד,

ועת יעורה הנבל אעירה

השחר, אביט באופק המחויר

בעין יפה.

ומבעד ערפּילי הבוקר

חייכי נא אלי

טובת העין.

סתם שיר אהבה פשוט

חלב ודבש ונופת-צוף

מי זה יקרא את המתכון ?

ומי יביא המצרכים ?

ומי יגיש המטעמים ?

מתכון חפשתי ואמצא

ומצרכים משוק הבאתי

לאהובתי מטעםהכנתי

חלב ודבש ונופת-צוף.

את הפוסט הזה התחלתי בחול המועד אבל בגלל הלחץ של הלימודים (לבחינה באפידמיולוגיה, התקיימה אתמול, בעזרת השם מקווה שעברה בשלום) וההרצאה שהייתי צריך להכין לא הצלחתי להעלות לבלוג בשבוע שעבר.

חולו של מועד

שוכבים חבוקים על המטה,מכוסים ברצועות השמש הבוקעות מבין חרכי התריס, מפויסים אחר שדחינו את הזיקנה בעוד כמה ימים. אני חש את נשימותיה על חזי, 

"אני כבר לא פרגית" היא לוחשת פתאום, בלי קשר ואולי דוקא עם קשר. " לא בטוח" אני משיב בהיסוס " אחרי ככלות הכל את עדיין צעירה ממני בשנתיים... את יודעת ... נישואי בוסר...". שנינו צוחקים. נישואי הבוסר היו לפני כמה שנים, שלושים וחמש למען הדיוק, ועוד חמישה חודשים...והזיקנה נדחית בנתיים...

עונת א-ל מלא רחמים

עונת "א-ל מלא רחמים" נפתחה בשביעי של פסח. תפילת יזכור עם ההזכרה המשולשת של קרבנות השואה חללי מערכות הביטחון ולבסוף כל הקרובים והקרובות שהלכו לעולמם.  המשה שלשום בערב יום השואה ובשבוע הבא ביום הזכרון. לאחר הפוגה קצרה, העונה תסתיים בעזרת השם ב"יזכור" של שבועות.

אני מרשה לעצמי כאן להתבטא בציניות. אבל התפילה הקצרה הזאת, פחות מחמש דקות ולא נורא תובענית מבחינת הקול, סוחטת ממני לא מעט אנרגיה. ביום הכיפורים האחרון חשתי שלהוביל את ה"יזכור" שקול לתפילת המוסף שאחריה.

התחושה שקהל גדול. עשרות רבות של מתפללים שבאים לבית הכנסת רק להזכרת נשמות, ועוד עשרות מתפללים קבועים, כולם מצפים שהתפילה שלי תבטא את הכאב האישי שלהם, וכל הכאב הזה מתנקז אל ה "א-ל מלא רחמים" הכללי שהוא גם כל כך פרטי...

השנה נתבקשתי גם לשורר את התפילה הזו בטכס יום הזיכרון במפעל. החזנים שעשו זאת בשנים קודמות פרשו בינתיים לגמלאות – הדור הולך ופוחת וכנראה רק אני נשארתי. אינני חזן, לא למדתי חזנות ואף לא למדתי פיתוח קול. אני "בעל תפילה" פשוט עם נוסח שגור שמסוגל להתמודד בהצלחה עם תפילות הימים הנוראים.  אני אוהב לעבור לפני התיבה, לסחוף את הקהל שמאחרי. לשמור אותם קשובים לתפילה עד כמה שאפשר (אי אפשר...) לשתף אותם בשירה , והעיקר – לקבוע את הקצב, לרגש כשצריך, להלהיב כשצריך, ולהרגיע, ולשמור שהתפילה תזרום.

ועכשיו אני צריך לעשות זאת מול קהל גדול בסדר גודל, במקום פתוח שבו אינני יכול לקלוט את האנרגיות מהקהל... נראה מה אוכל לעשות..

נסיתי לברר אם גם אצלנו במפעל כמו בהיכל שלמה, המינוי כרוך בנערת לווי/פיתוי. הסתבר לי שלמרות הכיסוי התקשורתי הנרחב והרכילות העסיסית, הציבור החילוני לא מכיר את פרשת הרשטיק. אני נשאר אם כן עם נערת חלומותי המוחשית מאד, זאת מחול המועד...