זהו, היום הזה הגיע, לא בדיוק בתאריך שפעם חשבתי שהוא יגיע... אבל אני שלם לגמרי עם מה שעשיתי, זה היה הפתרון היחידי מבחינתי... אני לא אשקר ויגיד שכל השנה ו7 חודש האחרונים היו סבל בלבד.. הייתה תקופה שהרגשתי פסדר גמור עם השרות שלי.. לפני שנה, כשגרתי בת"א.. הייתי מיסתובב בין מוסכים, הולך לסנטר מכיר עוד אנשים כל יום, אני מניח שאפשר להגיד שזאת הייתה תקופה טובה, התאהבתי בת"א אז, היא ניראתה לי כהמקום הכי מגניב בעולם... עכשיו קצת יצאתי מזה בינתיים.. אבל אחר כך באה הנפילה הסופית אחרי התואונה השניה שהרסה כל כך הרבה דברים, ואני לא מדבר רק על הגלגל של אותה יונדאי והתפקיד שלי בצבא, היא הרסה הרבה יותר מזה.. היא הרסה בי משהו בפנים.. אחרי זה התחילה התדרדרות של 8 חודשים שהם כניראה היו בין ה8 חודשים הכי מחורבנים בחיים שלי.. חוץ מהתפקיד בצבא שממש עיצבן אותי קרו עוד כל מיני דברים שגרמו לי להרגיש שהחיים שלי הולכים ומיתחרבנים.. אכן קיץ 2005 תמיד יזכר אצלי כתקופה מחורבנת במיוחד... באיזשהי נקודה שאני משער שהיא הבראשית 2005 הבנתי שאני חייב לשנות את החיים שלי כמה שיותר מהר כדי לצאת מהמצב הזה, אחרי בראשית התחלתי בצעדים קטנים שהלכו וגדלו ללכת לכיוון המטרה שאז לא הייתה ברורה לגמרי.. קיוויתי עוד שמישהו בצבא יסכים להקשיב לי וירצה לעזור לי, בלי שאני יעשה את עצמי חולה נפש... התפכחתי מהאשליה הזאת בימים האחרונים של 2005, דיברתי אז עם אנשים וקראתי כמה דברים שגרמו לי להבין שאין לי מה להשאר עוד בצבא, ניסיתי בטוב, נסיתי בפחות טוב, הם פשוט לא רצו לשתף איתי פעולה, ולתת להם להשתין עלי פשוט נימאס לי. בערב השנה החדשה חשבתי על זה והגעתי למסקנה ש2005 הייתי פשוט שנה מבוזבזת שלא השגתי בה כלום, לא עשיתי איתה כלום ולא הרווחתי ממנה שום דבר, והחלטתי של2006 אני לא אתן לעבור ככה.. במסיבה שהייתי בה באותו ערב הרגשתי משהו מוזר, שמין כבלים של פחד וחוסר בטחון שכבלו את התודעה שלי במשך יותר מידי זמן נישברו סוף סוף ועכשיו אני יכול לעשות הכל! כל מה שאי פעם רציתי ברעיונות הכי הזויים שלי.. והלכתי להוכיח את זה לעצמי.. אחרי טיול של כמה ימים באילת, עברתי אצל אחותי וחזרתי הבייתה, אמא שלי הבינה עד אז שכדי שכל הסיפור יגמר על הצד הטוב ביותר עדיף שהיא תעזור לי.. ולמרות שאמרתי לה באותו הרגע שהיא לא חייבת, אני ממש מודה לה על הכל כי בלעדיה זה היה לוקח הרבה יותר זמן ולא בטוח ניגמר כל כך טוב.. אחרי לא מעט ביקורים במרפאת הנפש של הצבא, הרבה גימלים נפשיים והמון כדורים נגד דיכאון שלא אכלתי הקב"נים החליטו שעדיף לכולם שאני ישתחרר מהצבא... אתמול הייתה הועדה הרפואית שמשמשת כ'חותמת גומי' בלבד והיום הלכתי לבק"ום להשתחרר.. זהו הסתיימה תקופת הצבא בחיים שלי, כשאני חושב על זה כבר בי"ב חשבתי על זה שהאופי שלי לא יתאים למסגרת הצבאית, שאיפה מעט ילדותית 'להיות נהג משאית' הצליחה לגרום לי להתעלם מהמחשבה הזאת ולהתגייס, אפילו עם קצת מוטיבציה... אני מניח שאם לא הייתי מיתגייס בכלל הייתי חוסך לעצמי שנה וחצי מהחיים, אבל ככה אני יכול לפחות להגיד שניסיתי והבנתי שהצבא זה ארגון מחורבן שאולי אנשים אחרים מסתדרים בו יופי, והוא אפילו עושה להם טוב, אני לא הסתדרתי איתו.
זהו ממחר אני אזרח, לא בטוח שאני ממש קולט את זה במאה אחוז עדיין... עכשיו אני יוכל לעשות כמעט הכל עם החיים שלי, אני חופשי לגמרי! וחופש תמיד היה דבר עם משמעות עליונה למדי בישבילי...
בדיוק לפני שנתיים אני חושב הייתי התחלה של שיא התקופה הכי טובה בחיים שלי עד עכשיו.. מי יודע אולי זה עוד יחזור על עצמו... אני ימשיך לעדכן ת'בלוג בזמן הבא אני חושב.. יש לי עוד הרבה דברים למחוק ברשימת ה'דברים לעשות עם החיים שלי'
בתקווה לחיים חופשיים באמת..
ליל"ט אנשים 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
