עליית הגג

אני מתגעגעת.

מתגעגעת לסנדלי שורש מתנדנדות להן בתוך המים, מתגעגעת לאוויר הצח שעוטף אותי, מתגעגעת לזחילה בתוך מערה.

מתגעגעת לאנשים שהולכים מאחור, לניווטים עם המפה, ללקפוץ לתוך מעיין קר בימי הקיץ החמים.

מתגעגעת להתחפר עמוק עמוק בתוך שק שינה, להסתכל על הלילה ולראות את כל הכוכבים ולהרגיש כ"כ קטן.

מתגעגעת לקור העצום במדבר בלילות, למים שנוטפים עליך מלמעלה מהבקבוק במקום לשתות, למציאת הדרכות על המקומות הכי נטוש בארץ.

מתגעגעת לימים ההם, למטפחת/חולצה על הראש, לשקט שהיה גם אם היה הרבה לחץ, לידיעה הזאת שזה תמיד חלק ממני.

ולפעמים, אני מרגישה שזה כבר לא יחזור אף פעם.