עליית הגג

אומרים שהבחירות שלנו מעצבים את חיינו, את האישיות שלנו. לי אף פעם לא היו בחירות, רק הרהורים. האנשים הקודמים בחיי בחרו בשבילי, וגם שחזרו, בסופו של דבר בחרו שוב ללכת. אתה נשארת, רק כדי להגיד עכשיו שאתה הולך. מצחיק, או עצוב, הם אף פעם לא אמרו מילים חדות כתער כשלך, הייתה מספיקה העזיבה שלהם כדי לפעמים לפרק אותי ולשלוח בי חיצים, אתה בוחר גם להוסיף לזה אמירות בעלות גוונים, את השנאה העמוקה שלך, ואת זה שבסופו של דבר, מעכשיו, אני לבד.

אתה שולח בי מבט בבוקר, מבט שלא אומר כלום, בד"כ, אפשר לראות מה המבטים שלך אומרים, הפעם, הסתכלת ולא אמרת דבר, לא בפניך ולא בשפתיך, ולאחר כשניה כל מה שבחרת הוא לעצום את העיניים ולא לראות אותי שוב.

אתמול, לכל אורך היום, הבחירה שלך הייתה ממשית, בעצם, כבר יומיים, וכשחושבים על זה, כבר שלושה. ביום חמישי, לא שאלת בכלל לשלומי אפילו שציינתי בפניך מספר פעמים כמה רוב רובו של היום היה הגרוע בחיי, לא שאלת על השיר שלי שהיה אולי לפחות חצי מנקודת האור היחידה ביום, לא  שאלת על המפגש בכלל ועל איך הרגשתי ומה קרה, ולא שאלת על מה שהיה בבוקר, אפילו שבכיתי לך בטלפון, המשכת לנמנם לי תוך כדי דיבור והתייאשתי בסופו של דבר. בשישי, עשית צעד של חצי התעניינות, אבל גם זה, היה מאולץ וגם רק בעניינים שהיו קשורים אליך מבחינה כספית, השאר בכלל לא עניין אותך. דאגת בעיקר להוציא את התסכולים שלך. והיום? בכלל לא הייתי קיימת, ההסכם המטופש הזה היה מעל להכל, הייתי צריכה ממש להודות לך שסוף סוף שמת את הפלאפון בתיק בזמן הסרט, אבל בעצם, כשחושבים על זה, זה לא שפינית את הזמן הזה בשבילי, ולאחר מכן, רק יצאנו וכבר חזרת אל עולם הטלפונים והרעש, ואני, נוסעת על כביש מהיר, מנסה לתפוס רגע של תשומת לב, להרעיש מסביב עם הווליום של המוזיקה, שאולי תשים לב שיש עולם מחוץ לקו הפלאפון, אבל המשכת, וכשסיימת שתקת, וכשהגברתי את הווליום קצת יותר כדי לשמוע שיר שירגיע קצת אותי וסטיתי טיפה מהדרך, צעקת, רתחת, הוצאת את כל העצבים המיותרים שלך עלי, ממש בזעם בלתי ניתן לעצירה, אז גם אני לא עצרתי, והגברתי גם את המהירות ולא רק את הווליום, אמנם על מהירות מותרת אבל אתה פתאום נבהלת, למרות שכבר מזמן נהגתי במהירות הזו, גם בערך כל הדרך, ובקשת שאפסיק, אך המשכתי, ובקשת עוד פעם, אך לי כבר לא היו גבולות, ושלחת את ידך לידי וטלטלת את ההגה, וכמעט גרמת לתאונה ברגע ההוא, ונגעת בידי, בדיוק  כשאסור, ומה שאמרתי בתחילת הערב התברר כנכון, כאילו כנבואה שהגשימה את עצמה.

וכשאני חושבת וכותבת עכשיו, על כל האחרים בחיי שבחרו בשבילי ושכביכול אתה בחרת רק עכשיו, אני מבינה שהטעות היא שלי, אני בסופו של דבר בחרתי בך, למרות ובגלל הכל, אתה, תמיד, בסופו של דבר, אף פעם לא בחרת בי.