עליית הגג

אולי ציפה לזריחה, אולי כתב מכתב בלי סוף,

עוד מישהו שחשב מחשבות עד שהגיע הבוקר והשמש זרחה למולו,

עוד מישהי שאהבה עד כאב, וצרחה עד אובדן,

עוד סיפור על אהבה נשכחת שתעלם עם הזמן.

עוד כאב שישאר בארון וישכח ממנו עד הסיפור הבא,

עוד שיר ישן שנבל אל עצמו כי לא מצא אהבה,

עוד ילד שחיכה לקיץ כדי להיות סוף סוף הראשון,

עוד קיץ שהפך לסתיו וחורף וחלף לו כמו שגעון.

עוד כאב שיורד על הערב ונושק אל העלים,

עוד אהבה שתכבה אל העדר בימי האביב הקסומים,

עוד דלת שנסגרה לה בפתח עוד לפני שבכללה נפתחה,

עוד רצון שנשכח לו ברגע שהכשלון צץ בפינה.

ואז מגיע הבוקר, והשמש זורחת אל על ומחייכת משם,

במיטה אחת מישהו הולך לישון, באחרת מישהו קם,

ומישהו נושק למישהי לאות פרידה, לאות התחלה,

ואתה יודע שאולי בסוף, זה עוד סיפור של אהבה.

לילה, בוקר, טוב.