עליית הגג

אני נשארת לראות,

איך הכל יורד לטמיון,

איך הכל נעלם והולך.

ארמונות שבניתי בחול, מנסים להיאחז באוויר, לצוף מעל פני המים, אך טובעים בתוכם.

תרגילים שפתרתי, נשרטו על הלוח, נמחקו, השאירו כתובות להבאים שיבואו, שיראו שחטאתי.

סיפורים שסיפרתי, נותרו אילמים, מול ים של שקרים, מול משחק של חינם.

מכתבים שכתבתי, ישלחו אל האוויר, אף אחד אותם כבר לא יזכיר, ביום שעבר.

שירים שחיברתי, יזרקו א הבור, אף אחד לא יזכור, שהיה שם משהו פעם.

הדמעות שהרטבתי, יזלגו אל הכרית, אף אחד לא יביט, בשובל שנותר.

פצעים שנפערו, דם יזלוג מהם, אף אחד לא ירצה בהם, אף אחד לא יגע.

ולא ישאר דבר שיעיד, אדם שיגיד, שהייתי כאן פעם.