אני חושבת שאיבדתי את הכישרון שלי.

ז"א כל החיים ציירתי ועיצבתי,

ועכשיו אני כבר לא מצליחה.

תגידו, אפשר לאבד כישרון?

חזרתי עכשיו אחורה בזמן, אחורה בפוסטים ואתם יודעים משהו, זה מדהים כמה שאני לא משתנה.

תמיד הייתי קצת מוזרה, הרגשתי כאילו משהו לא לגמרי בסדר איתי.

וגם היום, תמיד אני חושבת שאולי אני כזאתי פסיכית או משהו ואנשים פשוט מרחמים עלי אז לא מספרים לי.

הייתי אתמול אצל חברה הכי טובה שלי ויצא שחבר שלה שאל אותי על רוזי (עוד לא הכרנו אותו בתקופה ההיא)

ואני גיליתי שאני יכולה לדבר על זה באדישות ולא להרגיש כלום.

הכאב עדיין שם אבל זה בטח יעבור כשיבוא הבא בתור אבל מה שגיליתי זה, שלמרות הכאב וזה אני מסוגלת לבוא ולהסתכל לו בעיניים ולומר בשיא הטבעיות- "זה בסדר, כבר לא מזיז לי זה היה מזמן..."

אני חושבת שברור לכל מי שמכיר אותי קרוב שזה לא בדיוק המצב עדיין.

אבל באמת שזה יעבור, אני פשוט מתעלמת מהעניין עד שזה יקרה.

פשוט הופתעתי לגלות כמה אני טובה בלהסתיר רגשות מאחרים, ובעיקר בלהסתיר רגשות מעצמי.

חזרו לא שוב החלומות המוזרים שהיו לי, ויותר מוזר מזה,

הפעם חזרו להופיע בהם פחדים שלי ודמויות וכבר הרבה זמן לא הופיעו בהם מעורבים בדברים שקורים עכשיו.

למשל חלום שהיה לי בלילה בין שישי לשבת.

היינו במסיבה כלשהי, כנראה גיוס או משהו, לאדעת למה או למי אבל בכל אופן זה היה אצלי בחצר האחורית רק שהיא נראתה שונה,

ישבנו שם כולמני אנשים וזה היו הרבה בקבוקי וודקה וכו',

האמת שלא זיהיתי אף אחד חוץ מפומבה, אייל וכן כן, לא פחות ולא יותר מאשר- רוזי.

מתי רוזי חזר לחלומות שלי בדיוק?!?!

בכל אופן אני זוכרת שהכל היה אפרורי כזה, כמו על גבול הסתיו- חורף כזה והיו שם זוג זקנים, אישה שדחפה איזה כיסא גלגלים או משהו ועליו הגבר אבל הם לא היו סתם זוג זקנים, הם עברו כל הזמן הלוך ושוב ובשלב מסויים התחילו להסתובב בנינו בחצר והם היו מפחידים ממש, כאילו שהם כבר מתו או משהו אני לא יודעת איך להסביר את זה, דבר נוסף שאני זוכרת מהחלום זה תחושת עלבון גדולה על אמא שלי, דבר שהיה נכון גם לימים האלה כי אני ואמא שלי לא מדברות.

בקיצור כל החלום מתנהל ככה פחות או יותר, המסיבה, האנשים שאני לא מכירה, כמויות גדולות של אלכוהול, זוג זקנים ותחושות כעס על אמא שלי.

אני לא יודעת מה זה היה, אני רק זוכרת שבבוקר התעוררתי ולא רק שזכרתי את החלום כאילו הוא ממש התרחש גם לקח לי הרבה זמן להסדיר את הנשימה ושהתעוררתי בדמעות.