אני חושבת שהגעתי למצב של תשישות, פיזית ונפשית.

אתם יודעים, מסתבר שלהיות מצטיין במשהו עולה לך בבריאות לפעמים...

אבל מצד שני אני רואה שזה מביא לאמא שלי אושר ונחת... ויותר מהכל גאווה גם לאמא וגם לאבא.

תמיד שמעתי אותם מדברים על האחיות שלי... שרון פה וורד שם וטל ככה וככה וככה....

עכשיו, אחותי אומרת שאמא כל הזמן מדברת רק על תמר, עם כולם,  חברות בעבודה ומכרים ותיקים ועם דודים וסבא וכל מי שאשפר...

על כמה שטוב לתמר בצבא וכמה שתמר טובה ושמרוצים מתמר והשתמר קיבלה תעודת הצטיינות...

בפעם הראשונה בחיים שלי אני מרגישה שההורים שלי גאים בי באמת...

כולם אומרים שהשתניתי לטובה,

שרגעתי ונהייתי בוגרת וכו'...

מצד אחד זה נכון ואני די שמחה...

אחרי הכל, מתייחסים אלי אחרת, מעריכים אותי הרבה יותר,

מילה שלי זו מילה פתאום וכל מני דברים כאלה.

אבל השאלה שלי היא, איפה תמר?

לאן נעלמה לי החריפות?