לשמוח בשמחתם כ"ט בנובמבר

למה לא לשמוח בשמחתם, שמחת הפלסתינים ?

לפני כמה ימים התקבלה באו"ם החלטה, החלטת המשך מלפני 65 שנים, להכיר בפלסתין כמדינה.

אולי זו היא סגירת מעגל, כידוע לפני 65 שנה הגיעה לסיומו מאבקה של התנועה הציונית להכרה בינלאומית במדינה יהודית, למעשה בחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, אחת יהודית, והשנייה פלסתינית.
המאבק ההוא נמשך עשרות שנים, יותר ממחצית מאה. באמצע היו מאבקים, פעולות טרור, ניסיונות להקים גופים ומוסדות. היהודים פעלו בשנות ה -20 וה- 30 של המאה הקודמת להקים כמעט את כל מה שמדינה צריכה: בתי משפט, עיריות, תעשייה, חינוך בתי ספר לקבוצות שונות, עיתונות, אקדמיה, בתי חולים, נמלי ים ואויר. היהודים ידעו להפעיל ולשכנע את מדינות העולם, הבריטים ששלטו בארץ ישראל, סייעו ליישוב היהודי להתפתח ולשגשג, למרות שהיחסים בין היישוב היהודי לבין הבריטים ידעו עליות ומורדות, יותר מורדות, אבל מה שהתנועה הציונית הציבה את המטרה להקים מדינה ולקבל הכרה בינלאומית בצורה ברורה וידע לקחת את הסיכונים הדרושים כדי לממש את המטרה.

הפלסתינים, אז לפני 65 שנה, עסקו בעיקר בהתנגדות להקמת המדינה היהודית וכמעט לא הציבו את המטרה להקים מדינה ולקבל את הכרת העולם, אפשר לומר, שלמעשה לא התייחסו לדעת הקהל העולמית, כמעט שלא פיתחו תרבות פוליטית שתנהיג את האוכלוסיה הערבית הארצישראלית. עיקר הפעילות, כאמור, הייתה התנגדות להתיישבות ולהתנחלות היהודית בארץ ישראל. השגשוג והפיתוח של היישוב היהודי גרם לכך שערבים ממדינות ערב היגרו לארץ ישראל. הפוליטיקה המקומית הייתה, די שמרנית, שלוש משפחות ערביות שלטו בהנהגה של ערביי ארץ ישראל: נשאשיבי, חוסייני ונוסייבה, כל אחת מהמשפחות התמחתה בנושאים שונים ושלטה באיזורים שונים.

לפני 65 שנה האו"ם קיבל החלטה להקים שתי מדינות, היהודים היו ממש מוכנים, הם למעשה הקימו כבר את המדינה, והמתינו לקבל אישור בינלאומי. לעומת זאת ערביי ארץ ישראל בתמיכה ועידוד של מדינות ערב התנגדו, דחו את האפשרות להקמת מדינה יהודית וחידשו את המאבק האלים נגד המדינה, שהוקמה. מאז 65 שנה, ישראלית המוכרת ופלסתין הלא מוכרת נאבקו עד זוב דם ללא תוצאות. התברר גם ליהודים וגם לפלסתינים שמאבק אלים ומלחמות לא יובילו לשיפור במצב. היום נראה שהפלסתינים איבדו יותר מידי, ומבינים שאפשר עוד לאבד. "האביב הערבי", לא מבטיח רק שיפור וקידמה, הוא יכול גם להסיג את ערביי ארץ ישראל חזרה שנים רבות.

כדאי לשמוח בשבילם, כי נראה שישנה תובנה, שבדרכים דיפלומטיות, במשא ומתן בדיבור ישיר ועקיף ניתן לממש ולקדם את המטרה של הקמת מדינה. ההכרה התקבלה, אבל עדיין יש דרך ארוכה ללכת בה, להקים את המדינה הפלסתינית בפועל.

אז לפני 65 שנה המלחמה פוררה והרסה את היישוב הערבי בארץ ישראל, היום נראה שהפלסתינים הצליחו להקים רבים מהגופים והמוסדות, שצריכים להיות במדינה.

כדאי לשמוח בשבילם וגם בשבילנו, ההכרה והחלוקה של הארץ בין שתי התנועות הלאומיות המתנגדות כל כך, אחת לשנייה, בשלות לקבל את ההמלצות של ועדה בריטית מהמאה הקודמת כתבה על יותר מ 1000 עמודים כתובים. ועדת פיל הגישה את המלצותיה ב 1937 ושם כתוב רק חלוקת הארץ בין היהודים והערבים הוא הפתרון היחיד לשני העמים. עוד נכתב שם, אולי שני העמים לא בשלים לכך, אולי יקח עוד כמה שנים או עשרות שנים, אבל זהו הפתרון היחידי.

נראה לי, שגם אנחנו, הישראלים צריכים לשמוח בשמחתם, ומעבר להכרה במדינה הפלסתינית, אפשר לסייע בהקמתה בפועל של המדינה הפלסתינית.