קיוויתי מאוד שבית הדין לא יחליט להוציא צווי מניעה למורים. יותר מהתקווה חששתי מהמצב, שצווי המניעה הם עוד צעד שליפה של השלטון בחסות בית הדין לעבודה. השלטון בישראל מתנהל כבר כמה שנים בדרך של שליפות ללא מחשבה מקדימה. הדוגמא הבולטת היא מלחמת לבנון השנייה. יש גם מקרים נוספים, אבל מהם נודף ריח של פוליטיקה ואני נמנע מלהתייחס אליהם.
צווי המניעה הן גזירה שציבור המורים אינו יכול לעמוד בה.
אם אני מתייחס למהותם של צווי מניעה, להבנתי צווי מניעה או צווי הריתוק נועדו למנוע מצב חירום או פגיעה בחיי אדם או דומה לכך. כאשר במקרה הנוכחי המניע הוא, לכפות על המורים לקבל את דרישת השלטון, להתקפל, להיכנע, לשבור את השביתה ולשלול מהמורים את חופש ההתאגדות.
אינני רואה שום סכנת חיים לאיש בעקבות השביתה. נכון תלמידים יפסידו את ההזדמנות הנוחה להיבחן, נכון אולי הגיוס לצבא יידחה לחלק מהם, נכון יהיו כאלה גם שימנע מהם טיול בחו"ל לפני הגיוס לצבא. אבל אינני רואה שום סכנת חיים, ולכן הצווים שבית הדין לעבודה הוציא היא בגדר שיתוף פעולה עם השלטון.
להחלטות של בית הדין מהעבר המדינה לא מתייחסת ברצינות. אציין רק מקרה אחד להמחשה: סעדון נ' מדינת ישראל עב 300301/97, שם בית הדין חייב את המדינה, אבל זו החליטה שפסיקת בית הדין היא מקרה פרטי ואינו מחייב את המדינה. המשמעות מבלי להיכנס למקרה הספציפי שבית הדין אינו ערכאה שהמדינה מתייחסת אליו, ובכל מקרה צריך להגיע לבג"צ.
אם כך עלינו המורים לפנות לבג"צ, לעתור נגד המדינה, לדרוש את זכות המורים להתארגן, לשבות, כדי לקדם את ענייננו המקצועיים.
בחזרה לצווי המניעה, כאשר מודדים את מידת הפגיעה כביכול בשלטון החוק לעומת הפגיעה בחופש ההתאגדות של ציבור רחב כל כך, אני אישית הגעתי למסקנה שמידת הפגיעה בחירויות של המורים היא גדולה יותר מקיום צווי המניעה.
מה גם שבנוסף לכך, צווי המניעה לא הוצאו באופן אישי למורה זה או אחר או לכלל המורים.
הנזק למאבק ארגון המורים הוא כביר בעיניי. אם אחרי קרוב לחמישים ימי שביתה השלטון לא התקרב ולו צעד קל לקראת דרישות המורים, אז המאבק חייב להימשך וכך גם שביתת המורים. אני חושב שעצם התמשכותה של שביתת המורים פרק זמן ארוך כל כך, הצליח לסחוף רבים בחברה הישראלית לתמוך בעמדת המורים. המשבר בחינוך הוא משבר לאומי. בתור שכזה מחייב טיפול שורש. שבירת השביתה לא תפתור ולא תקדם את בעיית החינוך בישראל. שבירת שביתת המורים תחזיר את המורים בחזרה ללא הישג, תפגע במורל המורים ותפגע במורל של כל מי שמבקש לשנות משהו במדינה. והחינוך בישראל ימשיך להתדרדר.
נראה שהשלטון הזה, כמו קודמיו אינו חושב, שהחינוך בישראל חשוב מספיק, ולכן צווי המניעה נראים יותר כשיתוף פעולה של בית הדין לעבודה עם השלטון, מעין בלבול סמכויות ורשויות.
ברשימה זו, אני מנסה להבהיר לעצמי את תפיסתי בנוגע לציות לצווי הריתוק של בית הדין לעבודה. אני חושב שהוצאת צווי הריתוק פוגעים מעבר לדרוש בחופש ההתאגדות שלי ושל המורים בבתי הספר התיכוניים בישראל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
