הבלוג של מיכאל

כל הרעיון הזה של בית ספר הוא בכלל חדש, מקסימום 200 שנה.

מה היה לפני כן ? איפה למדו ? איך למדו ?

בית ספר לא היה, וודאי, לא במתכונת המודרנית.  

פעם כל חברה לימדה את הילדים דרכים איך לשרוד ולשמור על החברה. האבות הציידים לימדו את הילדים לצוד והאבות הלקטים לימדו את הילדים ללקט. או אולי ההיפך, יכול להיות שהציידים היו בסך הכל לקטים. כבר בשחר ההיסטוריה ניסו כל מיני משכתבים להתייחס לאדם כצייד, אבל כנראה, שהאדם הקדום היה בעיקר לקט של ירקות פירות ואפילו של חיות, הוא היה פחות צייד ויותר לקט.

בית ספר היה בית ספר של החיים, אב לימד את בנו. וכך התנהלה האנושות לאיטה, וגם התקדמה לאיטה. 

ביוון העתיקה המעטים שלמדו והתחנכו הצטופפו בצילו של מורה רוחני, טיילו בטבע, שאפו אוויר ותוך כדי התפלספות למדו והתחנכו. רוב האוכלוסייה, לא זכה לשום חינוך או השכלה מעבר למה שלמדו בכוחות עצמם או על ידי הוריהם.

ההיסטוריה של החינוך התפתחה לה בקצב שלה. בני העשירים או האצילים או שבט לוי, למדו כדי להתפתח לשלוט בתחומי ידע שונים ואפילו להנהיג את ההמון ברבות הימים. 

במהלך המאה ה -18 אחרי כל מיני מהפכות התחילה גם המהפכה התעשייתית...

הצורך של התעשייה בידיים עובדות ומיומנות התחבר לאינטרס של מעמדות חברתיים כמו הפועלים ולאינטרס של המדינה המודרנית - וכך התחילה פעולתם של בתי הספר הציבוריים.

בהתחלה הלאימו את החינוך מהכנסייה, פיטרו את המורים שהועסקו על ידי כל מיני קבוצות פרטיות. בית הספר הציבורי היה שייך למדינה, וכך גם המורים הועסקו בשירות המדינה.פעם לימדו השכלה, חינכו.

היום בתי הספר מכשירים את הילד לקראת חייו בחברה.

תהליך של סוציאליזציה שהילד יעבור, כך זה נקרא.

לאיזו חברה התהליך הזה מיועד להכשיר את הילד?

התעשיינים דורשים שהילד ילמד מקצוע כדי שיוכל להשתלב כעובד מיומן, כדי להעשיר אותם יותר, הגנרלים דורשים שהילד ילמד פטריוטיות, ויהיה חייל אמיץ. אם אפשר, שיהיה מיומן בהפעלת טכנולוגיות חדשות וכו'.

אנשי הכלכלה החדשה דורשים לקבל עובדים , שעברו תהליך של הסמכה, מלווים בתעודות שיחסכו את הצורך של המעסיק למיין את העובדים, ובית הספר מנפיק תעודת כשרות. כך העובד, שהיה תלמיד, ישתלב בתעשייה, ויחסוך את שכר הכשרתו מהמעסיק.

עד כדי כך הגיעו הדברים, שאנשי עסקים "שכנעו" את המדינה להקים בית ספר להכשרת מנהלים, התכנים יתבססו על ניהול עיסקי, כלכלי, מודרני ומימון בית הספר יתבסס על תקציב משרד החינוך. כך המנהלים יוכשרו לנהל את בית הספר כארגון כלכלי. 

ועדת דוברת הגישה הצעה, שכולה לטובת התעשייה: נהול עיסקי, צמצום מקצועות לימוד, צמצום ההשכלה הכללית, צמצום מורים, כלכלה במעגל סגור (לפטר מורים ובכסף שנחסך לממן את שאר המורים), ללא תוספות מתקציב המדינה.

זה היה חסכון שמצא חן מאוד בעיני המדינה, ובא לידי ביטוי בפעולה של "נערי האוצר.כך המדינה גם מתנערת ממחויבותה לחינוך. 

הניסויים והשינויים של השנים האחרונות מעוררים דיון ציבורי, מהו תפקידו של בית הספר, מה ילמדו בבתי הספר, איזה אדם יוצא מבית הספר. נכון להיום המדינה לא מגדירה מהן המטרות הלאומיות של בית הספר.

חוסר המוטיבציה של המדינה לשלם עבור השירות, יוצר מציאות מוזרה. כדי לייעל את החינוך מבקשת המדינה להעביר את החינוך לידיים פרטיות. מתוך נקודת מחשבה, שבעלי העסקים ידעו לעשות חינוך טוב יותר מהמדינה, בעיקר יעיל יותר.

אבל - כאשר מתייחסים לחינוך בכלים של כלכלת שוק, מתעורר כשל שוק. גם אבי הכלכלה החופשית, אדם סמית, הבין שתפקידה של המדינה להתמודד עם כשלי השוק. הפתרון המסתמן, שהוא פתרון יהודי ידוע, "נחכה ונראה". "מחר תזרח השמש", או במילים אחרות, "מחר אולי הפריץ ימות", בקיצור תפיסה טעונת טיפוח, שמישהו יעשה את העבודה במקומנו.

לא ברור לאן יוביל תהליך ההתפתחות של בית הספר הציבורי, מה שברור הוא שבמקביל לכך ישנם כוחות גדולים וחזקים של כלכלה גלובלית המאיימת להטביע חברות ותרבויות קטנות כמו בישראל, והם אינם ממתינים.

החברה הישראלית מתפרקת לנגד עינינו בשם הגלובליזציה, מבלי להבין את המשמעויות וההשלכות של המציאות. מי שלא קובע את המציאות שלו, המציאות קובעת בשבילו. בסופו של דבר ההיסטוריה חוזרת:

המדינה המודרנית מתפרקת, כפי שמרכיביה מתפרקים ואנו חוזרים לחברה קהילתית, שבה הגביר לוקח אחריות על עניי עירו, יספק להם "לחם ושעשועים", ובא לציון גואל.