בתקופה הזו ממשיכה להדהד אצלי בראש השאלה מה יהיה ? איך נמשיך לזכור ? בכלל לזכור זו פעולה הפוכה לכל מהלך החיים הנורמלי, הרי אם נזכור כל דבר לא נוכל להתרכז בכאן ובעכשיו, נגביל מאוד את עצמנו במחשבות על העתיד. המוח האנושי בנוי בשיטה המשכיחה את האירועים הקדומים על ידי ארועים חדשים, זהו גם מנהגו של האדם.
אבל הזיכרון עצמו חשוב מאוד כדי לא לחזור על טעויות העבר, כדי שנמנע חזרה של אירועים קשים, כדי להזכיר את שפלותו של האדם. לזיכרון יש תפקיד חשוב למוסר האנושי. לכן הזיכרון הוא ערך חשוב מאוד לאדם הפרטי ולחברה בכללותה.
בימים האחרונים מצאתי את עצמי משוטט באתרים, ברשימות, בפוסטים, בבלוגים וגיליתי תעשיית זיכרון מדהימה, תעשייה פרטית של זיכרון.
הזיכרון נכנס למימד חדש - מימד וירטואלי, דווקא עכשיו כאשר מדברים על התגברות השיכחה וההשכחה, הזיכרון מתחזק מגיע וממשיך להתקדם ולהתקיים דרך וברשת האינטרנט הוירטואלית.
ילדים, דור שני לניצולי שואה עושים עבודת קודש פשוט מנציחים את קורות הוריהם, אוספים ומפרסמים עדויות אישיות, ניסיונות להעלות למודעות או להכרה גיבורים נשכחים מאושוויץ, גם הדור השלישי - נכדים המנציחים את סבא ואת סבתא. ידוע שלקשר בין הסבא לנכד יש משמעות מיוחדת, הקשר בינהם הוא חף מביקורת כל הקשר הוא להנאה בלבד, לכן הקשר המיוחד מרכך את הסבים שהיו אבות קשוחים ומסוגרים ומספרים וחושפים את הסודות השמורים ביותר. סודות שנשמרו כדי להדחיק את המציאות ההיא, הבלתי אפשרית, כדי לשמור על תמימותם של מי שלא היו שם. הנכדים בעולם התמים והפשוט מסוגלים להתמודד טוב יותר, כנראה מהמבוגרים, מצליחים בדרכים שונות להוציא ולשחרר את הסוד ואת הסב. יש גם רשימות המתארות את הזיכרון האישי בדרך פשוטה וחזקה, כמה סיפורים קטנים של הישרדות, ויש את אלו שרק מכתב וכמה תמונות מצהיבות נותרו כדי לשמור על הזיכרון. דור שלישי המתאר את הלא מדובר, השאיפות של סבא וסבתא רבא, לפני שהעולם נחרב.
מצאתי גם בלוג חשוב מאוד המתעד את החיים במחנה עבודה -סטאראחוביצה
יש גם פוסטים, שמנסים להשתמש בזיכרון כגשר לימים טובים יותר עם צאצאיהם, גשר בין העם היהודי היושב בציון לבין העם הגרמני בכפר קטן ומרוחק. להזכיר ולא לשכוח. היה גם פוסט המתאר את שקרה בעיניו של גינטר גראס, שראה ולא מצא מילים, רצון או יכולת לכתוב לתאר את שראה.
יש גם מי שעוקב מלקט סיפורים נשכחים ומחייה אותם מחדש, כמו "בית האהבה" בברלין, או את רכבת הזיכרון לברלין.
גם הפוסט הזה, מנסה לרכז חלק, רק חלק קטן המחזק את הזיכרון. זכרון וירטואלי נוגע במציאות לגמרי לא וירטואלית במטרה לזכור, ולזכור ולא לשכוח.
לזכור ולא לשכוח !