נראה שמוסד הנשיאות מחזיק מעמד אך בקושי.
מחר ילכו חברי הכנסת לקלפי לבחור נשיא, כשהמועמדים הם קולט אביטל, רובי ריבלין ושמעון פרס, ולמעשה עוד כמה כאלה שפרשו מהרשימה בגלל נסיבות אלו או אחרות שבשורה התחתונה לא היתה מוסיפה לכבוד המוסד שהעם כבר לא מרגיש כבוד אליו.
את מי הייתי רוצה לראות כנשיא ? את האמת ? את אנג'לינה ג'ולי, רק לחשוב על זה שבראד פיט יהיה בעלה של הנשיאה הכי סקסית בעולם...
ולא, אם נחזור לרגע לרצינות, לפרס לא מגיע להיות נשיא, השמועות סביב חתן פרס נובל ל"שלום", קשות, ובכלל השמועות שמדברות שהוא בעצם מתחרה בפילגש שלו לאורך השנים, גברת אביטל, שבגללה סוניה לא יוצאת אל התקשורת.
ובכלל, מוסד הנשיאות אמור לייצג את העם כולו ולא לטבול כולו ברפש הפוליטי, אין ספק שזה מה שיקרה אם פרס ייבחר.
לקולט אביטל לא מגיע להיות נשיאה ? לא יודע, היא חלבית שכזאת, ובעצם השיגה את מה שהשיגה עד כה בעזרת הפטרון שלה.
רובי רבילין הוא סיפור אחר ומעניין, הוא קולני, הוא ישראלי, הוא כל מה שאנחנו מדברים עליו כשאנחנו מדברים על הישראלי המכוער שמסתובב לו בעולם ולעיתים מעלה חיוך ולעיתים מתייחסים בבוז ובסלידה.
היתרון הגדול שלו - הוא עושה רושם של בן אדם ישר, והוא אחד היחידים שלא נדבק בהם רבב במירוץ המיותר היקר והמבוזבז הזה.
ומי באמת צריך לבחור את הנשיא ? האם הרב עובדיה ? האם מנהיג זה או אחר של אנשים שנשבעו לו אמונים ולא בהכרח לכנסת ישראל ולעם אותו הם מייצגים ? האם צריך להמתין לדעתם של "גדולי התורה" כשהאיום על מי מהם שלא יצביע לפרס הוא גירוש והחרמה ? מה זה הבדיחה העצובה הזאת ?
זו לא שאלה, על מוסד הנשיאות אבד מזמן הכלח ואת תפקידי הנשיא (המלצות לחנינת אסירים, קבלת כתבי אמנה של שגרירים ועוד תפקידים טקסיים) אכן ניתן לעשות במשרד הפנים בנושא חנינות ומשרד החוץ בעניני טקס (כאשר ממילא הם עושים את העבודה עצמה).
השאלה הנשאלת היא למה צריך להעמיס על קופת המדינה הוצאות של נשיא על כל הנלווים אליו? התשובה פשוטה, לא ממש צריך, לא בבית ספרנו, אבל בהנחה שאנחנו שופכים פה מילים בגנות המוסד ושום דבר לא ישתנה, צריך נשיא שהעם כולו יישא אליו את עיניו, ירגיש גאווה בכך שהוא הנשיא שלנו, של המדינה שלנו, תחושת גאווה ושייכות שבאמת באה מבפנים.
הבעיה היא שב 15 שנה האחרונות לא היה לנו משהו כזה ויחד עם הממשלות ונבחרי הציבור שרק מאכזבים יותר ויותר כל מערכת בחירות בהתנהגותם גם מוסד זה נגרר אחריהם בלית ברירה.
נקווה להתפכח בעוד מספר ימים ונראה את האור בקצה המנהרה כשהתקווה היא שזו לא רכבת שבאה לדרוס אותנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
