לפני שבוע נפרדתי מהחברה. חברה שליוותה אותי 3 שנים ביחד

אפילו גרנו ביחד חצי שנה

משהו שם אף פעם לא הסתדר לי. כאילו הפרידו בינינו חומות של אש ברגעים הקטנים

שיחקנו משחק של כוח אחד עם השני ואף פעם לא הרגשתי שקט נפשי איתה

אבל האהבה שלי אליה היתה עצומה , חצבה נהרות וחצתה אוקיינוסים.

אחרי שבוע דוח מצב

קצת יותר טוב,

התהליך ממשיך ואני מתחיל להסתכל קדימה 

עדיין ממשיך לאט כאילו שקשורה לי משקולת לרגליים

וזה בסדר והגיוני

הדבר שהכי הורג אותי, לא נותן לי לנוח הוא העובדה שיכול להיות שיש לי חרטה מסוימת

שאולי בכל זאת נועדנו להיות ביחד למרות הכל ?

כאילו שהדברים הרעים לאט נעלמים להם וענן שחור מתפזר ואט אט רואים רק הדברים הטובים

וזה קשה. זה נורא 

בתקווה גדולה שיהיה בסדר ואני לא אאבד את זה.