כל כך פחדתי לעשות את הצעד הזה, להיות שוב פעם זאת שיוזמת הכל. אבל פשוט רציתי, הרגשתי שזה נכון הפעם. ודיברתי איתו. אמרתי לו איך אני מרגישה. ואפילו הלכנו ביחד למסיבה של מישהי. וזהו, הייתי חייבת לבדוק מה קורה שם. ובאמת הכל מת, לפחות מבחינתי. כל רגש שהיה לי אליו, התפוגג עם הזמן שעבר מאז. לא נשאר כלום. אני מסתכלת עליו מהצד, ולא רואה את הדברים שהתלהבתי מהם. אני רק רואה בחור פגיע וכואב שמנסה להיות מישהו אחר, מישהו שהוא לא. ואני יודעת שאנשים אחרים לא רואים את זה, אבל אני הרי הכרתי אותו יותר טוב משהוא הכיר את עצמו. אז אני לא יודעת איך יעבוד כל הקטע הזה של הידידות הזאת, כי זה באמת כבר לא זה, ואולי גם לא היה אף פעם, אבל שווה לנסות, לבדוק את העניין, יכול להיות מעניין.

"אתה אדון לעצמך,

אתה מעצב את עתידך"

חבר'ה, תתחילו להקשיב לבודהא. הבחורצ'יק היה חכם.

אני קוראת עכשיו ספר פילוסופיה בודהיסטית ומתפוגגת מכל עמוד. מומלץ בחום.