הגיע הזמן לחלום ולעשות

אני לא מוצאת את עצמי.

מלצרות יומיים והתפטרות.

ככה חמש פעמים וזה כל מה שיצא עד עכשיו.

חודשיים של כלום.

אמרתי לאבא שלי שאני ככה כי מגיע לי משהו טוב יותר ושהוא צריך לשמוח שאני לא מצליחה לעשות כלום.

פגשתי את אבא של צ'רלי האמסטף החמוד שהיה אצלי חודשיים בלתי נשכחים וכרגע גר שנה וחצי אצל אבא שלו.

הייתה לנו שיחה מעניינת מאוד, לגבי הטיול, לגבי החיים, לגבי הכל בעצם...

הוא שינה לי את הראש, את המחשבה.

החלטתי ללמוד עיצוב אתרים, לקחת קורס ולהתחיל לעבוד.

אני לא מבינה כלום במחשבים, אבל כן בעיצוב, ונמאס לי מהעבודות הזמניות האלה, אני לא שורדת אותם...

אין לי שקל על התחת.

לא נעים לי לבקש מההורים.

התוכנית הגדולה היא לעבוד כמה חודשים, לעבור לאילת, לעשות קורס צלילה, להיות מדריכה עד סוף השנה, מיני טיול בלונדון-הולנד, 

ובסוף בסוף, לימודי אנימציה בבצלאל.

תוכניות גדולות.

אני כל כך רוצה כבר לצאת  מהתלות הזאת.

אני מרגישה כמו כלום, שיודע שהוא משהו, רק שאף אחד לא רואה את זה מסביב.