| |
תיאטרון חדרי ההלבשה"החיים הם רשימת נוכחות, אתה חייב להתייצב כשקוראים לך, זה החוק היחיד" (ג'ון אירווינג) |
| 10/2008
ילדה חומת עיניים
אני בקריז של חיפוש מוזיקה להצגה החדשה שלי, וזה- אחד השירים שאני מתה לשים שם, אני עדיין לא יודעת איפה.
פיסות מתמונת הסיום מצטברות לי במוח, עד שלא אפגוש את השחקנים ביום שישי לא אוכל להרכיב את הפאזל באמת.
חשבתי גם עם השיר הזה, לא יודעת אם מישהו זוכר את הסרט. הכל מתאים הכל מזכיר, שירים ברדיו תופסים לי את הלב והאזניים, אני נטרפת מאושר. הכי כיף זה לחפש מוסיקה.
או זה - כל כך הרבה אפשרויות, אולי תהיה רק מוסיקה בסוף, אבל בא לי, בא לי שיר, כי לביים הצגה בעיקר כזו שאת כתבת, זה כמו להתאהב, והאפקט המתוק של שירים ברדיו שמלווים את התהליך הוא זהה. ממש זהה.
אני בונה שפה, חדשה, אחרת, שלי. ממציאה המצאות. בונה תמונות. איזה כיף זה?
ויום הכיפורים מתגנב עלי, עם השקט שלו, מרשה למחשבות לצוף לצוף...יש כל כך הרבה על מה לחשוב.
אני לא יודעת מה זה חתימה ומתי היא טובה, אני מרגישה שאני בונה תמונת סיום, ומצרפת חלקי תודעה לאמירה אחת, זה מה שאולוהים עושה עם האנשים ביום כיפור? ריסט? ריסטרט? איסוף נתונים ואירגון מסלול?
אני בתהליך יצירה.
יש דבר כזה שנקרא שיר יציאת קהל. הוא נורא חשוב. לפעמים הוא יותר חשוב מהמוסיקה בכל ההצגה.
זה דומה לתפילת נעילה?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
