| |
תיאטרון חדרי ההלבשה"החיים הם רשימת נוכחות, אתה חייב להתייצב כשקוראים לך, זה החוק היחיד" (ג'ון אירווינג) |
| 10/2008
אזמרלדה.
בשלב מסויים בחיים, את כבר לא יכולה להגיד "אני לא עומדת בזה". את צריכה, בשלב מסויים בחיים להתמודד עם כל מה שהחיים זורקים אלייך, לטוב או לרע.
והם זורקים. הם זורקים ביצירתיות, עם חוש כיוון וחוש קצב וטעם משונה, עם מחזוריות מוזרה משלהם, דברים שחוזרים על עצמם מדי שנה שנתיים ברצף. בכל שנה את מקבלת הצעה ומתקשה להתמודד, בכל שנה את מאבדת חתול, בכל כמה שנים מגיע בחור ועוזב, תמיד לפני יום ההולדת שלך ואחרי שחגגת איתו את שלו. וככל שהזמן עובר האנשים סביבך מתבגרים ואת יודעת - הבשורות יהיו קשות יותר, אולי ההצעות יהיו גדולות יותר, אבל זה לא ביחס ישר, שני אלה. אבדנים והצעות עבודה. האבדנים יהיו גדולים, ההצעות יהיו מה שיהיו, אף פעם לא תרגישי שיש איזו הרחבת לב מצד היקום, את פשוט תהיי יותר מנוסה ואולי יותר מוצלחת. את תעברי לאבד בני אדם ואחר כך כבר לא יישאר מי לאבד, ובכלל לא בטוח שיהיה לך יותר כסף לשתות לזכרם.
וצריך עם הכל להתמודד, וצריך לדעת לחיות עם החוסרים האלה. ואי אפשר להגיד אני לא עומדת בזה, ואי אפשר להגיד אני לא רוצה לחיות יותר, וטפשי לחפש אשמים, ואי אפשר ללמוד משום דבר, כי זה חוזר לא מזוהה, ובתחפושת. החיים תמיד יצליחו לבלבל אותך, שלא תראי מה נכון ולא תזהי מה מסוכן עד שיהיה מאוחר. אף פעם לא תוכלי באמת להיות מוכנה לכל דבר וגם מה שאני כותבת פה לא מכין אותי לשורה האחרונה שהיא כתבה, ואם יש כאן כרוניקה של מוות ידוע מראש, הוא לא ידוע לי. אני לא יכולה להגיד שלא אמרו לי, אני לא יכולה להגיד שלא הזהירו אותי, אני רק יכולה להגיד שזה לא עזר. ואסור לי להגיד שאני לא עומדת בזה, שאני יושבת ועדיין לא עומדת בזה. אני יודעת שהחיים נמשכים, שהשמש זורחת, שהבוקר אפור וקריר ונוח לקבל בשורות רעות, ואין דרך לצאת מכאן.
אבל מותר לבכות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
