| |
תיאטרון חדרי ההלבשה"החיים הם רשימת נוכחות, אתה חייב להתייצב כשקוראים לך, זה החוק היחיד" (ג'ון אירווינג) |
| 8/2006
טוב אז ככה 1
בגילי המופלג המתנוסס ללא בושה איפה שהוא בצד בכתבקטןמאוד, אני מרגישה שאיכשהו התקדמתי, טיפסתי על הזמן, אבל בסולם שאף אחד לא ממש מבחין בו. עשיתי דברים, שלא תבינו לא נכון, והשם שלי הופיע כמה וכמה פעמים שחור על גבי עיתון, לא שזה אומר משהו, ואפילו יותר מזה. אבל יש באזור אחר לגמרי מסלול אחר לגמרי, מורגש יותר, מוצלח יותר, עם השפעה גדולה יותר על המהלכים הקוסמיים בעולם. אני לא שם. אני לא מאמינה שאני עשויה מהחומר ממנו עשויים מעצבי היסטוריה. פעם חשבתי שכן, עכשיו, אני כבר לא.
מה זה אומר? לא יודעת, אני חושבת שאם לגברים יש משבר גיל הארבעים לי יש מין סדק צר שהולך ומתרחב שמבסס אזור חיץ בין מה שאני לבין מה שחשבתי שאהיה.
זה המסע, לא הסוף אלא הדרך, מישהו אמר פעם. אבל אני יכולה רק להגיד, שאני מרגישה שהתפלחתי לרכבת הזו, אני נוסעת בלי לשלם, אף אחד לא יודע עלי, ואם יגלו אותי, יזרקו אותי מהרכבת באמצע שומקום.
היי אבל שומקום, זה הבית.
אז אולי זה טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
