| |
תיאטרון חדרי ההלבשה"החיים הם רשימת נוכחות, אתה חייב להתייצב כשקוראים לך, זה החוק היחיד" (ג'ון אירווינג) |
| 5/2007
אני זורקת שאלה לחלל האוויר
לפני כמה ימים הייתה לי פגישה עם מנהלת הסניף שלי בבנק, הם החליטו לבטל לי את כל הוראות הקבע בלי לשאול אותי, כי המצב לא משו.
שאלתי אותה למה לא צלצלתם אלי? הרי הביטול הזה שאנחנו מחזירים עכשיו לקדמותו יעלה לי המון כסף.
היא אמרה, את יודעת כמה לקוחות יש לנו? איך אפשר להתקשר לכולם?
שאלתי אותה אם זה שצריך להתקשר לכולם לא רומז לה משהו.
ואמרתי לה גם - מה עשיתם בשנים האחרונות? העליתם את מספר הלקוחות לכמות
שאי אפשר לתקשר איתה, העליתם את העמלות והעלות של אחזקת חשבון בנק בכלל,
והורדתם בצורה משמעותית את רמת השירות שאתם מסוגלים לספק.
בעצם, אתם נותנים את השירות הגרוע ביותר, במחיר הגבוה ביותר האפשרי.
וזה היה במציאות, לא בחלום.
היא אמרה לי, "אין מה לעשות".
אז נתתי לה את תוכנית ההבראה שחשבתי עליה, שכללה מסגרת גבוהה יותר, ביטול הביטולים, ומשיכה מתוכנית חיסכון, ודרשתי ביטול עמלות על השטויות שלהם, שקיבלתי חלקית. כל זה יכול היה להמנע כמובן, בשיטה הישנה.
אבל אני לא יודעת אם ביבי אשם בזה, (כמו שאמר דנג'ה בפוסט שעורר בי את התגובה הזו)
או אנחנו, הצרכנים. העובדים והאזרחים. כשכל הבנקים פועלים בצורה זהה,
מה אפשר לעשות?
* תוספת עריכה - ברכת הסיום שלי מעכשיו (כלומר מרגע שראיתי מישהו אומר את זה ב"חוליה החלשה")
תהיה ttfn
ta ta for now...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
