| 6/2007
הדברים הכי מוזרים קורים בלילה
היום, בסוף השיעור שלי עם הילדים מהשטחים, - אם אפשר לקרוא לזה שאני מדברת והם מדברים וכולם מדברים על דברים לא קשורים ":שיעור",
- למרות שאני מרוצה טיפה מהתקדמות מוסווית היטב שמתרחשת בלימודי הקולנוע לאחרונה, כשאני מאיצה בהם לחשוב והם מדי פעם מבזיקים בחוכמה לא צפויה -
בכל אופן, בסיום השיעור היום, בעודנו יוצאים מהמועדון, נפל גוזל קטנטון מהשמיים לרגלינו.
מיהרתי ולקחתי אותו בידי, שמרתי עליו בכף ידי כשרכזת הנוער אמרה שהצלתי אותו ממוות בטוח ובו זמנית אחד מהם (לא מהקבוצה, האמת, מישהו שבדיוק הגיע) אמר "בואו נשרוף אותו" והתכוון לגוזל. אבל אני אמרתי "מה פתאום"?בעודו שמור לבטח בכף ידי. "צריך להציל אותו".
הם אמרו לי שבגלל שלקחתי אותו בידיים האימא כבר לא תתקרב אליו. אבל קיוויתי שזה לא תמיד נכון.
חשבתי שמקסימום אני אקח אותו הבייתה, ואנסה עם מנורה וטפטפת להעביר אותו את הימים שנישארו עד שיוכל לעוף, (הוא היה קטן אבל כבר עם כנפיים קטנות. המקור עדיין חלבי - לא הגיע לצורה הסופית שלו וזה סימן שהוא צעיר).
הרמתי עיניים לחפש את הקן וראיתי - על גג רעפי חרס מעל הכניסה למועדון היה חור בקיר ובו ניצב הקן. האימא עפה למרחק בטוח ולא ראיתי בקן עוד גוזלים. קיוויתי שאולי אם אצליח לטפס לשם להחזיר אותו, היא תלך על זה, אבל אני כבדה מדי.
מתעלמת לחלוטין מהצעות מרושעות למיניהן שהם נידבו כל הזמן, שאלתי איך אפשר לטפס לשם.
ביקשתי ילד גדול וילד קטן יותר. אחד מהם (מהקבוצה שלי) גרר רמקול ענק ועליו הניח כיסא ואחר (גם הוא מהקבוצה שלי -מזהים את גאוות היחידה?:) טיפס למעלה, אבל רעפי חרס הם דבר שביר.
- "צריך ילד קטן יותר שיעלה לשם" אמרתי. אחד הילדים אמר שהוא יכול. הוא טיפס ונעמד ליד הילד הגדול על הכיסא שעל הרמקול, ובדק את הרעפים. רכזת הנוער התנגדה נחרצות, מחשש שיפלו, אבל זה נראה לי בטוח דיו, ואמרתי, "תנסה לעלות לשם".
והוא עלה. כל אותו זמן הגוזל בתוך כף ידי. לא נאבק אבל קצת מנסה להחלץ, וזה סימן טוב, כי יש בו חיים. הוא לא פצוע בכלל, סתם נפל. כשהילד הקטן יותר (מהקבוצה שלי) טיפס למעלה, ביקשתי ממנו ללכת ולעמוד ליד הקן, לראות אם הוא גבוה מספיק כדי להניח את הגוזל בתוכו בבטחה, למרות שהוא הציע לזרוק אותו לשם מרחוק.
הוא ניגש לשם ונעמד והגובה שלו התאים בדיוק.
ואז הוא חזר, והושיט את היד שלו, והנחתי בה את הגוזל.
כל זה היה הימור אבל היה לי משום מה ביטחון מלא. הוא לקח את הגוזל לכיוון הקן והגוזל נאבק קצת.
הוא אמר "כוסאימא שלו, מנסה לברוח". אמרתי "תסגור עליו את היד בעדינות, הוא לא יברח".
ואז הוא הניח אותו ממש עמוק בתוך הקן. וירד.
- "יופי, מי יעזור לי עכשיו לרדת?" הוא קיטר, אבל הבחור הגבוה יותר עלה ותפס אותו והוריד אותו למטה.
- "אני חושב שמעכתי אותו" הוא אמר לחברים, אבל אני אמרתי "לא, ראיתי איך עשית את זה, לגוזל לא קרה כלום".
אחר כך תפסתי אותו שניה לבד ואמרתי לו "תודה,עשית משהו יפה." והוא הנהן, ברצינות כזאת. מין קטע של כבוד.
הסתכלתי עוד פעם על הקן. אי אפשר היה לראות את הגוזל. אבל ידעתי שהוא שם.
עכשיו נשאר רק לאימא לתפוס אומץ ולחרוג מהנורמה של לא להתקרב לגוזל אחרי שהונחה עליו יד אנושית.
קוויתי שהיא תחזור.
אחר כך סיפרתי את הסיפור לאחי בסלולרי, בדרך הביתה.
אמרתי לו שהם בטח בשבוע הבא יגידו לי משהו כמו "טיפסנו למעלה כמו שלימדת אותנו ושרפנו את הקן עם האימא והגוזלים".
יש מצב.
אני צריכה להיות מוכנה נפשית ליום שלישי הבא, כי הם יודעים עלי משהו עכשיו.
יש סיכוי גם שיעבדו עלי בסגנון דומה. מאותה סיבה.
ויש מצב שזו תהיה אמת רעה.
ויש מצב, שהם ישכחו מזה, והאימא תחזור, והכל יהיה בסדר.
הסיכויים, (כמו שאמרתי מתי שהוא לבוס שלי בהקשר ליכולת שלי ללמד אותם משהו) - קלושים. אבל הם שם.
אז מה כל זה קשור לדברים המוזרים שקורים בלילה? כלום. שום דבר. כלום בריבוע.
ובשבוע הבא אני מבטיחה - להביא לפה את הסרט הראשון שלי.
הלחשנית.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
