| |
תיאטרון חדרי ההלבשה"החיים הם רשימת נוכחות, אתה חייב להתייצב כשקוראים לך, זה החוק היחיד" (ג'ון אירווינג) |
| 8/2007
לפני שנה בדיוק, באותה שעה בערך...
ישבתי לכתוב את השטויות הראשונות של הבלוג.
ושרה הקודמת שאלה אותי איך תקראי לבלוג, ולא ידעתי אבל אמרתי לה "תיאטרון חדרי ההלבשה".
ואז היא שאלה ואיך תקראי לעצמך ולא ידעתי אז אמרתי "הלחשנית" .
אבל לפני כן רציתי לקרוא לו סתם חיים או משהו. והיא אמרה לי תעשי חיפוש על המילה "חיים". ועשיתי ויצאו מאתיים אלף בלוגים עם המילה הזו בשם שלהם. ואמרתי "אה".
ואז הייתה השיחה שמקודם.
זו הייתה שנה קשה ואיומה, והיא מתועדת לי. שיעורים שיעורים ואירועים אירועים. כולל חיפה, כולל תל אביב, כולל ההפקות, הילדים התיאטרון, העבודה הכתיבה, השנה הכי מתועדת. השנה הכי קשה.
השנה שלפני גיל ארבעים, שאני מחכה לו כמו למעבר שלב במשחק האלוהי שמנטה דיברה עליו כל כך יפה הבוקר. אני לאט לאט, מכינה את עצמי לשלב הבא.
יש לי כבר את כל הבגדים, הגלימות, השיריונות, (עובדים על זה, מתלבטים בעניין הזה) חלק לא קטן מהחרבות, (כנ"ל) אני עייפה ועדיין חסרות לי יחידות חיים קצת, אבל יש לי עוד זמן.
והבוקר כשקמתי דיברו בחדשות על האישה הכי זקנה בעולם, שחגגו לה יומולדת והיא ישבה שם, עם בלונים וראש העיר וצלמים, ועם חברתה הטובה ביותר, האישה הגבוהה ביותר בעולם.
זה הקסים אותי. החיבור ביניהן.
אולי האישה הגבוהה ביותר בעולם מחפשת חברים בספר השיאים של גינס.
אולי זה המקום היחיד שהיא יכולה למצוא בו מישהו שיבין אותה.
אנשי השיאים, והחיבורים המוזרים ביניהם, שלהם נראים טבעיים כמו ריח הגשם.
אז חשבתי לעצמי, לרגל חגיגות השנה לתאטרון חדרי ההלבשה, להציע פרוייקט:
אם זה מפעיל אתכם כמו שזה הפעיל אותי - תכתבו סיפור, על אנשי שיאים, או על השתיים האלה, או על כל זווית אחרת שתרצו.
ותפרסמו אותו אצלכם.
ואני אקרא ואהיה מבסוטה.
ואולי יתברר מזה עולם.
ואולי זה יהדהד ויתכתב (שתי מילים שנורא אוהבים להגיד באוניברסיטה, ובמפתיע, יש בהן משהו, :) עם עולם הבלוגים, שהוא מוזר, ויחודי לגמרי, ואני כל כך שמחה שזכיתי להיות חלק ממנו.
ולסיום רציתי להגיד שוב, תודה, כי אנשים מדהימים שלא ידעתי שקיימים שמרו עלי כל כך כשהייתי בבית החולים, ודאגו ובאו לבקר ועדיין דואגים ואני לא שוכחת. איך בתקופה הכי קשה בשנה הכי קשה לא הרגשתי, לרגע, לבד.
שלכם באהבה.
הלחשנית
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
