| |
תיאטרון חדרי ההלבשה"החיים הם רשימת נוכחות, אתה חייב להתייצב כשקוראים לך, זה החוק היחיד" (ג'ון אירווינג) |
| 8/2007
פוסטמחשבותטפשיות
היום היה יום מזמזם. אתמול היה יום ציר על זמני שבו קורים דברים ורואים שקורים אז באים עוד דברים וקורים גם הם כדי להיות בתמונה.
חמישה ימים של טיפול אמבולטורי בבית החולים אני חושבת מקווה מאמינה חושבת תמהה אם העביר לי סוף סוף את ההתקף,
וביום החמישי הרגשתי לא טוב, כמעט התעלפתי, התעוררתי משינה לתוך איבוד הכרה קטן והרופאה באה ואמרה - להפסיק את הטיפול. זהו די מספיק.
כי הספירה כבר על מאתיים ארבעים אלף. ככה:
באתי עם 70 אלף
למחרת היה 120 אלף
למחרת היה 182 אלף
והיום, היה כמו שאמרתי בהתחלה - 240 אלף טרומבוצטים. די באמצע של הנורמה. נור - מה...
אז לקחתי שני בקבוקים עם נוגדנים הבייתה לגדול במקרר ולהתנגד לכל מה שירצו שם.
יכולים מצידי לעשות הצבעות ולפסול את הכל.
יכולים מצידי לחכות עד 2009 ואם אצטרך אותם מותר לי מיד.
להוסיף אותם לדם שלי אם יהיה צורך.
עכשיו עוד:
לנוח, לגמור את העבודות, לעבוד, להתכונן ללימודים.
ויש כמה "אולי"אם, ויש כמה "הלואי"אים, ויש כמה "חבל"אים, ויש כמה שאלות שצריך לשאול,
החלטות להחליט.
מה אין?
אין יותר מדי ציפיות,
אין "נו כבר"
אין "מתי כבר?"
ולחישות קטנות שבערך אומרות אם דברים מסתדרים אולי זה בגלל שהם מוצלחים.
וזה לא קשור
למזל,
לגורל,
לתוכנית,
לחלומות,
לציפיות.
לכריות.
**
הגמר של ככנל"ד היה זוועת עולם.
***
דקסטר -סדרה מדהימה. מישהו רואה? מישהו ידע כמוני כבר לפני שלושה פרקים לפחות מי הרוצח ולא הופתע אתמול?
או אולי - היה מישהו שהופתע מזה?
זו סדרה מצויינת. מדהימה. פשוט.
***
ונחזור לזמזום שזנחתי בתחילת הפוסט.
היום היה מזמזם. ודווקא היום לא קראתי את התחזית האסטרולוגית של העיתון הישראלי החדש, זאת שמדויקת לגמרי זאת שנראית כאילו נכתבה בשבילי במיוחד.
ואני הזדמדמתי איתו החוצה מבית החולים וכבר סיפרתי לכם, אבל לא אמרתי, שיצאתי מהמחלקה וישבתי בארומה לאכול סלט ירקות, והיה נחמד ועישנתי סיגריות לא מעטות, כי טפשתי מאוד.
והייתי עייפה והייתי מאושרת כי מי צריך לגמור את כל התרופה כשהמחלה כבר אומרת והגוף כבר אומר די מספיק?
אז הדמזמתי לי הבייתה לכלבים ולמזגן, וכאן אני יושבת, ולא נרגעת, כי הזמזום.
אני חושבת שמכאן כבר חלפה הסכנה, ומותר להגיד שמה שלא יהיה, עד ההתקף הבא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
