| 9/2007
מה יהיה לחשנית מה יהיה?
לא עשית כלום עם הקיץ הזה.
לא בים לא בבריכה לא לימודים לא עבודה.
זו רק את והתירוץ הכי טוב שנפלת עליו.
ומה שאיפשר לך לשבת בבית בלי כלום בלי עולם.
להבריא זו תוכנית יפה אבל מה יצא?
את עדיין כאן. אותה תנוחה אותה עייפות, המרץ קטן.
הכלבים שרועים לידך בתנוחה של עצלות ועצבות, כשאת קמה הם מרימים גבה, מה קורה? יוצאים? את אומרת עוד לא. תכף תכף למרות שאת ערה משבע בבוקר כבר, רואה טלביזיה קוראת את האחרון אחרון של ג'יימס הריוט הוטרינר המפורסם, שפעם אהבת כל כך לקרוא איך הוא קם בבוקר ונאבק עם החיים, כי גם את נאבקת פעם ככה.ואותו זה תמיד הצחיק וגם את מצאת תמיד זמן לצחוק.
ומה עכשיו? אה? ומה יהיה?
השמיים צהובים בחוץ, כלום לא עשית לא קידמת לא הספקת. הזמן שהקצבת לך תכף נגמר ואת לא התקדמת מילימטר.
הטרומבוצטים כבר בשמיים, ליד השמש החמה וכולם אומרים נו בואי כבר, בואי כבר צאי כבר.
את בריאה ההקף עבר, הסכנה חלפה ואיתה המסכה החולנית.
אין תירוצים יותר.
בכל יום יש משהו קטן אחד לפחות לעשות בדיקות קניות, טיפולים וטרינר, אותלו צולע, נלקח לטיפול, טופל. הלכת לפגישת עבודה, הלכת, אולי תהיה עבודה, אולי אם תעבדי? אולי כבר תתחילי? מתי תתחילי מתי מתי?
איזה כיף לכתוב את המילים האלה על המקלדת לראות אותן מופיעות על הדף הפיקטיבי, אולי תהני לא פחות לכתוב עבודות??
לא פחות מלעשן לא פחות מלישון לא פחות מלקנות לאכול לנוח לנוח ממה יש לך כל כך לנוח.
השנה הקשה נראית עכשיו כמו זיכרון ישן. המחלה נראית כמו היסטוריה עתיקה, בית החולים, המאבק, המלחמה, הפחדים הכל כל כך רחוק ומה שקרוב זו את, לעצמך, כמו שאת עם עצמך. בבית. עדיין בבית, בסלון עדיין, בסלון מול המחשב, מול המחשב.
אבל לא בדברים חשובים, לא עושה כלום חשוב.
אז מה המסקנה לחשנית מה המסקנה? מה צריך לקרות עכשיו?
קימה, התנערות, ריצה, כתיבה, אין עוד הרבה זמן אבל יש, יש עוד טיפונת בדיוק מה שצריך.
ולא צריך לוותר על כלום, לא צריך לוותר על כלום אם רק תתחילי לעשות את כל מה שצריך, לפי הסדר.
לפי הספר.
אה, ותעשי משהו עם השיער שלך למען השם, ותעשי משהו עם הצפרניים ותעשי משהו עם הגוף הזה, מה נהיה ממך. מה.
מצמחת שיער ציפרניים ועור כמו אחרי המוות את בכלל עוד לא מתה.
יש המון דברים לעשות.
באחד הספרים הריוט מספר על פרה שלא קמה אחרי המלטה.
שום דבר לא הצליח לשכנע אותה לקום. כלום. שכבה לה שם.
ואז בא הוטרינר הותיק ושם עליה עור של כבש, ועוד עור של כבש, ועוד אחד. והשאיר אותם עליה ככה, אבל
היא המשיכה לשכב לב שם. ואז הוא הפעיל את החימום וכיסה אות בעוד עור אחד.
ולמחרת בבוקר היא עמדה שם, אוכלת במרץ ומכשכשת בזנב להעיף מעליה את הזבובים, ליד ערימה של עורות כבשים מיותרים.
קמה, כי היה לה חם, כי נמאס לה. היה לה חם מדי ונמאס לה לנוח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
