| |
תיאטרון חדרי ההלבשה"החיים הם רשימת נוכחות, אתה חייב להתייצב כשקוראים לך, זה החוק היחיד" (ג'ון אירווינג) |
| 1/2008
"מיי פירסט שנֵקל"
לפי תיאורית ההיגיון המינימלי כלב שווה חתול. אני לא יודעת למה אני נזכרת במשפט הזה דווקא עכשיו, ודווקא מעמתת אותו עם א' היא א' - של אריסטו. הבוקר כשהעברתי זקנה את הכביש, עצרתי מכונית של אישה ארוכת שיער. שחורת שיער. חלקת שיער אוחזת סיגריה. לוקחת נשימה חטופה. שיעול.
והיא צפרה לי. הזקנה שהייתה הכלבה שלי בעצם, לא מיהרה מספיק לטעמה ואני הרווחתי מזה גילוי והוא: שאני מלאה כעסים.
נתתי עליה צעקה מנהמת ליבי. נהמתי עליה אז מה את צופרת? לוקח זמן אז מה? ואחר כך כשהיא עשתה פרצוף תסתמי ותעופי מפה. בכוונה אני לא מכניסה סימני קריאה. לא צריך אותם. הום צועקים מתוך הכתוב שנאמר.
ואני גיליתי שאני מלאה כעסים מודחקים ובדיוק כשדווקא חשבתי שאיזה יום יפה. לוקחת נשימה.
מהפוסט האחרון של לי נגלה לי לינק מוסיקלי. ואני אוספת לי את כל המוסיקה שאני אוהבת ולא שמעתי שנים טום וויטס קייט בוש ג'יין בירקין - טוב היא חדשה אצלי אבל ישנה בעולם.
נמצאת. מצוייה. רק אני לא שמעתי.
לא הגיע לאזניי, לא שמעתי את שמעה. ואז היא עשתה כיסוי ל"אליס" של טום וויטס, והושמעה ב88 FM
חסרה שורה חסרה שורה חסרה שורה חסרה שורה חסרה שורה.
...מלאה כעסים מודחקים. אני אחפש את רוברט פלנט את סוזן ווגה את כריסי היינד את פיטר פאן.
אין כזה.
לפי תאוריית ההיגיון המינימלי כלב שווה חתול. לוקחת נשימה עמוקה. לוקחת נשימה.
בתוך הטקסט מתחבא שיעול.
מיצאו את השיעול. צבעו אותו בצבעים עליזים ושלחו לנו. לאיפה השיעול ת.ד 53521 ותוכלו לזכות בפרס.
אם תקבלו כלב, זה יהיה כאילו שקיבלתם חתול. ולהפך.
רוב הסיכויים שתקבלו כלום בריבוע, עטוף בעטיפה שקופה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
