| |
תיאטרון חדרי ההלבשה"החיים הם רשימת נוכחות, אתה חייב להתייצב כשקוראים לך, זה החוק היחיד" (ג'ון אירווינג) |
| 3/2008
ארבעים, באימא שלי.
* התמונה באדיבות מירי.
הטלפון צילצל.
אימא שלי, מתאוששת מניתוח בירך, מעבירה זמנה על קביים וקיטורים התקשרה לברך אותי במזל טוב מוקדם בבוקר.
אבל משהו בקול שלה עצוב והיא לא שמחה באמת. היא קצת בדיכאון, שאלתי אותה, ואישרה שנכון.
והיא אמרה שלא נורא, דיכאון בדרך כלל עובר, לא?
כן, הוא עובר. היא רוצה כבר ללכת בלי הליכון, בלי כלום.
ליוותי את השהות שלה בבית החולים, נסעתי לשם כמעט כל יום חודש וחצי, אחר כך הייתי צריכה לחזור לחיים שלי קצת,
היא נעלבה, אז נקעתי את הרגל ולא יכולתי לבוא לבקר, ואחר כך חליתי בשפעת, או לפני כן, לא זוכרת.
הרגל עדיין כואבת לי.
זה התחיל לעבור אז הייתי שם בשבת, אבל עשיתי עם אחי טיול הליכה בשדות והיא שוב כואבת.
אבל כל אלה דברים מאתמול, כשהייתי קטנה ועוד לא בת ארבעים.
אימא שלי רצתה שאביא לה את המצלמה שלה מנחלת בנימין, כי אחי שעובד בסביבה לא מסכים. אני אעשה את זה.
*
והיה מפגש שני ומאוד מעניין של הסדנה שלי אתמול, ואני מאוד מרוצה.
והלימודים - אני צריכה להתחיל לקדם את הכנת העבודות, כי השנה התואר חייב להיות שלי, זה הזמן שהקציבה לי ועדת ההוראה.
ואני רוצה להתחיל תואר שני.
ולהתחיל ללמד כתיבה באוניברסיטה. משום מה ברור לי שזה יתאפשר. ואז יתחילו לזוז דברים. כן כן.
אה, ופרנסה. אני צריכה להשיג עבודה בטלביזיה.
ולהיות רגועה מבחינה כלכלית.
ולהמשיך לכתוב.
נזכרתי לפני כמה ימים בספר שהתחלתי לכתוב לפני שלוש שנים.
פרסמתי חלק גדול ממנו בפורום כתיבה שהייתי חברה בו פעם, יחד עם אושיות חשובות מכאן, והדפסתי אותו ולא נגעתי עד הימים האלה.
ולאחרונה קצת אנשים קיבלו וקראו ואפילו אהבו את הספר שלי, ואני קראתי אותו, שוב, והרגשתי טוב.
והרגשתי שהגיע הזמן לספר הבא. ונזכרתי.
אז קראתי את השלושת רבעי ספר המודפס ההוא, והוא יפה ויש בו על מה לעבוד, אז אני רוצה לכתוב אותו.
רוצה לכתוב אותו.
ואולי אני אעבור לגור ליד אימא שלי, בקיץ, כשהבית לידה יתפנה. אולי. במושב, לידה, ובנוף ובטבע.
אני צריכה למצוא עבודה קבועה בשביל זה.
כרגע הפרנסה שלי מכתיבה לעיתונים, בעיקר.
אני בת ארבעים.
שיהיה לכולם מזל טוב.
וגם לי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
