| |
תיאטרון חדרי ההלבשה"החיים הם רשימת נוכחות, אתה חייב להתייצב כשקוראים לך, זה החוק היחיד" (ג'ון אירווינג) |
| 9/2008
הו!
זה קורה היום. כאילו.
כותבת כמי שכפאו שד.
בתשעה עשר לספטמבר בשנה שעברה אותלו מת.
ואחר כך הייתה הנסיעה ההיא באופניים, זוכרת? והכל התחיל מהתחלה. בדיוק יצאתי מבית החולים, ובדיוק כל הזכרונות שלי חוזרים אלי כאילו הכל
היה רק אתמול. או היום. לא רוצה כל כך להזכר.
אני עומדת לפרסם פה, למשך זמן מוגבל, את התסריט שכתבתי על זה. על בית החולים.
אפילו אותלו נמצא שם. נראה אם תזהו איפה. נראה אם מישהו יהיה לו כוח לקרוא הכל. או בכלל...
כתבתי אותו לפני חודש, באיבחת עכבר ומקלדת, בפרצים מהירים כמו מפרצת מוחית, ואחר כך הוספתי את החלומות. חלונות לנשמה.
והיום כתבתי למרצה מהחוג ושאלתי אותו לגבי מסלול ישיר לדוקטוראט. הייתי צריכה לאזור אומץ לזה. לא היה פשוט.
ואולי בגלל זה, ואולי בגלל הכל.
יש לי דחף לשים פה את התסריט. אז אני שמה אותו פה...
וזה אומר שהיום חלון התגובות יהיה למטה. למטה...ממש ממש למטה:)
אוהבת אתכם הרבה
הלחשנית.
******************************************************************************************************************
**כאן, למשך כעשרים וארבע שעות, היה מונח התסריט שלי: "עד שההתקף יעבור".
הוא סיפר על התקופה שבה הייתי חולה, לפני קצת יותר משנה.
המון תודה לכל מי שקרא, התגובות החכמות והמרגשות העשירו אותי ושימחו אותי מאוד.
אבל לא יכולתי להשאיר אותו כאן, הרגשתי לא נוח שהוא חשוף ככה, אז עכשיו הורדתי אותו.
אם יש מישהו שלא הספיק לקרוא ומעוניין, פנו אלי במייל ואשלח לכם.
שוב, תודה, גם על היום, וגם על התקופה ההיא, לפני שנה, כשהייתי אבודה כל כך, ועזרתם לי כל כך.
****************************************************************************************************************
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
