ווליום כנרת

הבן שלי חזר מווליום כנרת עייף רצוץ ומאושר. היה לו כייף והוא נהנה בטרוף

איזה גיל כייפי יש לו! הוא הביא לי פראו וגופיה, לבשתי ואני נראת כמו בת 14

או לפחות בת 37 המחופשת לבת 14 חחחחח.......

החיים הם עניין של ויתור מתוך עוצמה.

כשאני בוחרת לאכול  אני מוותרת על הרעב,

כשאני בוחרת לשתות  אני מוותרת על הצמא,

כשאני בוחרת לאהוב  אני מוותרת על השנאה,

כשאני בוחרת לסלוח  אני מוותרת על הטינה,

כשאני נפגשת  אני מוותרת על הגעגוע,

כשאני בקבלה אני מוותרת על הכעס,

כשאני לוקחת אחריות, אני מוותרת על חוסר אונים ועל להיות הקורבן.

הכל בחיים זה עניין של בחירה על מה לוותר.

לוותר זה לא נוח, זה נגד הטבע האנושי

אבל יצירת השמחה ויצירת החיים,

באים ממקום של ויתור ובחירה חופשית.

ממקום של כוח ועוצמה.

(תודה למדריכת קבוצת התמיכה ד. שהביאה לנו את זה היום).

רציתי  לומר לישרא...מזל טוב

על שש שנים פוריות

והמשך פורה ויצירתי...ותודה

....ואני התוודעתי למקום בדיוק לפני שנה

אז גמני חוגגת בלוגולדת

שנה!!!!

למה פתחתי את הבלוג?...  ניסיתי...נשבתי...פגשתי אנשים מעניינים...חברים

נשים, נערות, גברים, דעות, יצירות, חוויות, אנשים שאוהבים לשתף

גמני כזו  לכן אני חושבת שנדבקנו אחד בשני והפכנו להיות חברים!!!!

אז תודה לכם....

ואת השיר הזה כבר הבאתי לכאן בעבר....אני מתחברת אליו...הוא עושה לחשוב!

המשך שבוע טוב

כפי שספרתי לקחתי יומיים חופש מהעבודה לבלות זמן איכות עם בעלי והילדים

החלטנו שבימים שגל חום פוקד את אזורנו אנחנו מבלים מתחת למים

בן-10 ביקש ללכת לבריכה  הקרה (ביותר) ומי שהיה יודע שהבריכה הקרה ביותר

נמצאת בבריכה של נהרייה זו בריכת מי ים קפואה....נסענו לנהרייה

והופתענו לראות שהבריכה סגורה לרגל שיפוצים...אז  החלטנו לנסוע לגן לאומי חוף אכזיב

זו הייתה בחירה מוצלחת ביותר, הים נקי והיינו עם משקפות אני בעלי ובננו הקטן צללנו במים צלולים ומסביבנו דגים רבים

ויפים קטנים וגדולים היו שם שלושה סוגי דגים, אבל אני לא יודעת לזהות אותם בשמם, סוג אחד לבן עם עיגול שחור

בזנב (הם היו הרב ובגדלים שונים), סוג אחר עם פסים שחור וצהוב, והם התחבאו בסלעים שבתוך המים והסוג השלישי

היה... להקה גדולה של דגיגים קטנים ששחו לצידנו וזה היה מרהיב.

רדפנו אחרי הדגים במים, מצאנו  שבלולי ים חיים והם ממש מצחיקים כי רק העניים שלהם יוצאות מהקונכייה,

היה מדהים.....אבל לדאבוני יש לי בן חייזר שהחליט שהוא איתנו כבר לא נהנה, ים הוא לא אוהב, והוא מעדיף

להיות עם חברים. אז הוא התיישב בחוף עם המוסיקה שלו, וזהו. פשוט לא הצלחתי לשכנע אותו להיכנס למים ולנסות ליהנות

הוא פשוט העדיף לא! זה מאוד העציב אותי, אפילו העליב. כל-לכך רציתי לבלות גם איתו, אבל אני כבר כנראה כבר

לא אטרקציה בשבילו, ובכל זאת....

אז החלטנו אני ובעלי שלא ללחוץ עליו ולמחרת  (וזה אומר היום) הוא החליט שלא לבוא איתנו אלא להישאר בבית

עם המחשב ועם חברים ואנחנו נסענו עם בנצעיר גיסי ומשפחתו ל"גני חוגה" שבבקעת הירדן ולשהות כל היום מתחת

למים קרירים. ובאמת מקום חביב עם מעיינות מים קרים וכיף! בקיצור זה היה חופש רטוב....

ובכל זאת הייתי מעט עצובה ... משהו היה לי חסר.

(באכזיב לא צילמתי ...אבל בגני חוגה כן...ובהחלט ממליצה לטייל בארץ יש לנו מקומות מדהימים ויפים רק סעו בזהירות.)

תמונות כמובן "בגן עדן זה כאן"

היום הביאו לי את המחשב...מתוקן

והוא נשמע וניראה עובד בסדר....אני מקווה שזה ימשיך כך.

לעת עתה....הבן לחוץ גם על המחשב ולא ממש בא לי לריב איתו אז אני אפנה לו את המחשב...

בכל מקרה בהמשך לפוסט הקודם...

חברתי עברה ניתוח לא קל, שלושה ימים החזיקו אותה בצום לקראת ניתוח, שלושה פעמים דחו אותו.

הלחץ הנפשי והכאב כמעט ושברו אותה. למזלה דודה היה מנהל מחלקה ידוע באחד מבתי חולים בארץ,

(היום הוא פנסיונר), אימה התקשרה וביקשה ממנו שיתערב כי די כבר אי אפשר....

תאמינו לי היא אפילו לא חשבה שהוא יצטרך להתערב...רק כשהסבל כבר עלה על גדותיו...

טלפון אחד ודברים החלו לזוז ...האם ככה זה צריך להיות?. רק בפרוטקציה או צעקות....למה?

ניתוח לא קל וכל הרגל מגובסת , מכף רגל ועד ירך, זריקות בבטן כל יום, וכאבים

חוסר מודעות לבאות, וחוסר אונים, מצב קשה ואני מקווה שיעבור לה בקלות.

אנחנו חברותייה לידה!

ואמת אני עדיין המומה מהסיפור שלה על שלא עזרו לה, היא תארה לי בפרטים איך עבר בחור צעיר והיא

התחננה שיכנס למשרדים ויקרא למישהו והוא המשיך ללכת וללוות אותה במבטו...כאילו נפלה מהירח

סביר להניח שפניה היו אדומות מבכי וכאב, סביר להניח שקולה היה שבור, וכואב, אפילו אם חשבו שהיא

תמהונית (אפילו שאינה נראת כך) הייו צריכים להתקשר...אפילו למשטרה, שמישהו יבוא ויעזור....

לבסוף גררה את עצמה לבדה למשרדים וכנראה שגרמה בזה עוד נזק לברך.

אני כלכך כעוסה עדיין מהסיפור הזה...כי  מספר ימים קודם היא עזרה לקשישה שנפלה.

אני מאחלת לה רפואה שלמה

ושהמזל יאיר לה פנים.

אני

יצאתי לסופ"ש ארוך.....החל מהיום....מקווה לבלות קצת זמן איכות עם הילדים, כי כבר סוף החופש

ובא לי קצת להיות איתם

הורדתי השבוע (בשקילה של יום ראשון) 1 קילו ו 400 גר'

וזה נחמד!

מפנה לבן המחשב....

כי הוא לחוץ ויושב לי על הוריד

סופשבוע חביב לכולם ושיהיה לכם

אחלה יום....אפילו שצופים לנו גל של חום

אז שתו הרבה מים

ראשית אני מתנצלת מראש

המחשב שלי שבק חיים ביום שלישי לכן לא יצא לי לבקר

...באתי לגיסתי לספר לכם משהו.

מהצגה "יתוש בראש" -  נהנתי מאוד, ההצגה מושקעת מבחינת תפאורה, משעשעת מאוד, שחקנים טובים

צחקנו ומאוד נהננו,(אני אמא וכל הקהל כמובן) ואין ספק שהצחוק מוסיף לבריאות.

 ( קישור על תוכן ההצגה)

אבל מה שרציתי לספר לכם זה משהו אחר....

למחרת התקשרה אליי חברה והודיעה לי שחברה משותפת (זו שחגגנו לה ימולדת לא מזמן) 

שברה רגל והיא בבי"ח, התקשרתי לברר לשלומה והיא ספרה לי את המקרה.

לפני כחודשיים בערך היא התחילה לעבוד במקום חדש באיזור תעסוקה ותיק שהוא גם איזור מגורים.

בבוקר היא יצאה לרגע מהעבודה בכדיי לקנות שתייה לקראת ישיבה, לבחור שהיא ידעה שהוא שותה רק דיאט.

היא ירדה רק לרגע וכארבע מטר מהמשרד, היא מעדה ונפלה על הברך. הברך התרסקה לה,

מהכאב היא צעקה ובכתה וביקשה עזרה מאנשים שהיו ברחוב, ומשומה אנשים התעלמו ממנה,

או חששו להתקרב, היא נסתה לעמוד (וזו כנראה הייתה טעות) כי גם הגידים המחברים נקראו.

היא גררה עצמה חזרה למשרד, ושם כבר קראו לאמבולנס והיא פונתה לבי"ח. הברך הובחנה כמרוסקת עם חור בפיקה, וגידים קרועים והיא צריכה לעבור ניתוח, ביום הראשון היא חיכתה עד שתיים בלילה, בסוף הודיעו לה שהניתוח ידחה, היום גם היה לה חום כנראה מזיהום, והיא עדיין ממתינה לניתוח.

כשסיפרה לי על האדישות של העוברים והשבים הייתי המומה, לא האמנתי למשמע אזניי, ממש נתקע לי חץ בלב

באמת אנשים חוששים לעזור למי שמבקש? מה קורה לאנשים? רק דמיינתי את חוסר האונים שהיא הייתה בו ובכיתי.

כל חברייה לעבודה באו לבקר ודרשו לשלומה, ואמרו לה שאין לה מה לדאוג, (היא חוששת לאבד את מקום העבודה).

אבל היא צריכה קודם להשתקם...אני מאחלת לה מכאן.

שהניתוח יעבור בהצלחה רפואה שלמה וחלמה מהירה.

ולכם שבת טובה

עריכה מחודשת

נתתי את המחשב לתיקון

ומקווה שהמחשב יתוקן במהרה 

ואשוב בקרוב.

חברתי עברה את הניתוח ברגל ומקווה שהשיקום

יהיה לה קל אני וחברותיי נהיה שם לתמוך בה.

DAF

(המחשב שלי עושה צרות....והטכנאי שלי לא עונה לטלפון...אוף...

מקווה שבכלל אצליח לסיים את הפוסט הקצר הזה.)

קיבלתי את זה בדוא"ל, אמנם לא ממש חדש,

אבל מעורר חשיבה...

חסרים לי כמה דברים למשל:

ילדים - אצל האישה

ואמא - אצל הגבר

או ... למה הסקס אצל האישה כלכך קטן...

אצלי דווקא יש לו כבוד!

(מוזמנים להעיר הערות....)

רעיון חביב, תודו...

12.8.07

נשקלתי אתמול וירדתי רק 300 גר'....

מקווה ששבוע הבא יפצה על השבוע

אני הולכת היום להצגה עם אמא, זה בילוי משותף קבוע שלנו.

להצגה קוראים -  "יתוש בראש"

זוהי קומדיה מטריפה של טעויות, תככים , נאמנויות, בגידות ויחסים בין בני הזוג. הכל מתחיל כאשר רמונד חושדת בנאמנותו של בעלה שאיננו מסוגל לקיים עימה יחסי מין.

עובדה זו מולידה בה חשש שהוא בוגד בה. לכן היא רוקמת מזימה כדי לבדוק את חשדותיה.

העלילה עוברת מבית בורגני שלו ורגוע לתוך "מלון פגישות לשימוש יומי" ושם נרקחת עלילה מסובכת

ומדליקה עם זהויות כפולות, מיטות מסתובבות, דלתות נטרקות...

קומדיה גאונית מתחיקה עד דמעות, מרגשת באנושיותה בביצוע מיטב שחקני הקאמרי. (מתוך אתר הקאמרי)

אספר איך היה בפוסט הבא.

המשך שבוע נפלא

          DAF 

בשיחה עם חברה על הא ועל דא יצא לנו לדבר על הכרויות.

והיא אמרה לי משהו שאהבתי.

נכון שכשמכירים מישהו חדש ומתחילים לשוחח, אז אחד מהדברים הראשונים

ששואלים הוא "במה אתה עוסק למחייתך?".

השאלה שצריכה להישאל בכדיי להכיר מישהו היא "במה אתה עוסק כשאתה לא עובד?".

ואז מכירים את האופי האמיתי , כי כשלא עובדים עושים  את הדברים שבאמת אוהבים,

ספורט, קריאה, נגינה ,סרטים, טיולים....

העבודה לפעמים היא כורך מציאות ולא תמיד עוסקים במה שאוהבים אלא במה שחייבים.

אתמול נגמרה עונה ראשונה של סדרת טלוויזיה בשם "גיבורים" שאנחנו כמשפחה אוהבים לראות.

סדרת מדע בדיוני, אימה ופנטזיה, המספרת על גיבורים שונים וניסיונותיהם למנוע אסון המתקרב על העולם.

הסדרה מציגה את הפיכתם של עשרות בני אדם לגיבורי על בעלי יכולות מיוחדות.

הדמויות בסדרה המגלות שהן ניחנות בכוחות שונים, החל מכוח לריפוי עצמי, קריאת מחשבות, מעוף,

עד לשליטה בזמן ובמרחב.

כולם תחילה מופתעים ומבוהלים מהיכולות שלהם, מבולבלים ולא מבינים מה קורה להם.

לוקח להם זמן להסתגל לכוחות, אבל כולם מחפשים תשובות, מאיפה ולמה?

הם היו רוצים להיות נורמלים ומתכחשים ליכולות שלהם.

את כל הגיבורים מאתר פרופסור החוקר את הגנים האנושיים והוא מצליח למפות אותם ולאתר אותם,

כמובן שיש דמות רעה בשם "סיילר" אשר הורג את גיבורי העל וגונב מהם את כוחותיהם.

(מידע מורחב על הסדרה "גיבורים" ועל כוחותיהם של גיבוריה בויקיפדיה)

סרטון בכדיי שתבינו על מה אני מדברת