| 12/2007
אורות התשובה
כי באמת אי אפשר לצפות מה יקרה בתהליך של התשובה. וכל פעם דברים חדשים מפתיעים בהתנוצצותם. ובחודשים האחרונים איני כותב כאן, או בכלל, על האנשים והמקומות שהקב"ה מזמן לי בחסדים גמורים. אולי מתוך חשש שהברכה אינה שורה אלא על הסמוי, ושאולי אין לחשוף את הטובות שהשם עושה לאדם. ומנגד, הרי זהו הרצון הכי חזק שלי, לכתוב על התשובה. והיה גם איזה חשש, אולי גם הוא מקורו ביצר הרע, שאורות התשובה יתעמעמו בחלוף הזמן. כביכול כמה אפשר להיות בתשובה, הרי בסופו של דבר בסוף נהיים "דתיים". וגם מחשבה זו, הרי היא שייכת לדפוס המוכר והישן, מתוך שינויים אחרים שהיו בעבר, שנעשו להרגל, לשגרה. והיה בי רצון פנימי, שורשי מאד, מסוג הרצונות האמיתיים, שהשם לא יקח לי את אורות התשובה, שלא יאמר עלי שהנה, נכנסתי ל"קבוצה" הנכונה ומכאן אמשיך לבד, בשגרה. וגם אם איני כותב כאן את הדברים עצמם, את האנשים, את החוויות, את ההתקדמויות, גם אם איני כותב כאן כמה הדרך אינה עוצרת אלא ממשיכה להיפתח הלאה והלאה, מדרגה ועוד מדרגה, והלב מתרחב, עוד ועוד, גם אם איני כותב על כל אלה, חשוב לי שתהיה הידיעה, שאורות התשובה אינם נעלמים. וגם אם היצר הרע שואל, מה עוד כבר יוכל להתחדש לך, אין לשמוע לו. השפע הוא אין-סופי, ההתחדשות היא תמידית. ונדמה לי שהענין הוא שכאשר משיגים מדרגה מסוימת הרי האור שלה מאיר, והוא אור חדש, וכשתושג המדרגה הבאה, יהיה האור החדש של זו חזק משל הראשונה, אבל לא שהאור של הראשונה ייכבה, אלא הוא יהיה כמו אור של נר מול אור החמה, ולא יורגש עוד, אבל אורה של המדרגה השניה יורגש בודאי. ואסור לאדם לחוש כי אין עוד מדרגות שיוכל לטפס בהן, ומכאן, שגם לא שייך לו לומר שלא יהיו עוד אורות התשובה, המתוקים מדבש, מאירים לו מחדש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
