קנגרו עם חצאית

קשה לי להאמין, אבל התחלתי את השנה השלישית שלי באוניברסיטה!!! האמת, אני לא רוצה שהשנה הזו תיגמר: אין לי מושג מה אני אעשה שנה הבאה. בעיקרון אני מתכננת להמשיך בלימודים (תואר שני או לימודי תעודה) כי אי אפשר לעשות כלום עם התואר שלי. הבעיה רק שאין לי מושג במה אני אמשיך.... ובכלל, בלהיות סטודנט יש הרבה יתרונות! כמו מבצעים מיוחדים לסטודנטים, הפריבילגיה להתלונן על עומס בלימודים, חוסר בכסף, לצאת בערב ולהרשות לעצמך להבריז מהשיעור הראשון (אי אפשר לעשות את זה בעבודה!),  ושהדאגה הכי גדולה שלך היא למצוא חומר לעבודה הסמינריונית ולשלם שכר דירה בזמן...

אני חייבת לציין שלאחרונה יצא לי להיות דיי תרבותית: הלכתי לשתי הצגות בתאטרון. איך זה קרה? חבר טוב שלי סיפר לי שחבר שלו, בוגר בית צבי, משתתף בהצגה בתאטרון רמת גן. קיבלנו הנחה והלכנו כמה חבר'ה. זו היתה הצגה מדהימה!!! קוראים לה "אובססיה" וזה לא פחות טוב מהצגות בקאמרי... החלק המגניב בהצגה הזו שהם השתמשו בתפאורה מינימלית וכדי לתאר משהו, הם השתמשו בגוף שלהם. למשל, מושבים ברכבת: חלק מהשחקנים "היו" כיסאות שהשחקנים האחרים ישבו  עליהם והם עשו תנודות של רכבת... זו רק דוגמא קטנה, אבל היו מלא כאלה וזה היה ממש מגניב...

במוצ"ש של אותו שבוע, הלכנו להצגה שבה אלון (השכן) השתתף. הוא היה כל השנה בתאטרון קהילתי לשחקנים חובבים ועכשיו הם העלו הצגה. אני "זכיתי" במהלך החודשים האחרונים לשמוע חוויות מהחזרות, את המונולוג של אלון בהצגה, הרהורים על שאר השחקנים, הבמאי, התפקיד.. כך שהתרגשתי לא פחות מאלון עצמו...

בערב הבכורה באנו כמה חברים טובים שלו להצגה. היתה הצגה טובה. קצת כבדה, אבל היה מגניב לראות סוף סוף את כל האנשים עליהם אלון דיבר כל הזמן... כשאלון יצא כשההצגה נגמרה, חיכינו לו כולם וקיבלנו אותו בתרועות שמחה... אח"כ אמא שלו (זו פעם ראשונה שראיתי אותה) הגיעה ואלון הציג את כולם בפניה, אהל היא קטעה אותו ואמרה: מי זאת מאיה? אני רוצה לדעת מי זו מאיה? זה היה רגע מביך (כי היינו חברים שנה שעברה) אבל עבר מהר... אח"כ יצאנו לחגוג ואלון היה ממש מאושר שעבר כבר את ההצגה (הם העלו אותה אח"כ עוד פעמיים) ודיבר על זה כל הזמן, אבל נתנו לו כי זה היה הערב שלו...

אה, שבוע הבא אנחנו הולכים לעוד הצגה שיש לנו אליה כרטיסים חינם (מהעבודה)...

אז השבוע התחילו הלימודים. היה קצת מבאס, לא יודעת למה. אולי כי אנחנו כבר לא לומדים כולם ביחד (נשארו לי רק סמינריונים וקורסים כלליים), אולי כי אני יודעת שזו השנה האחרונה... האמת שגם הייתי אמורה להתחיל לעבוד בעבודה החדשה שלי: הדרכת סטודנטים עולים, אבל התקשרו אלי משם ואמרו לי שבגלל בעיות תקציב, תחילת העסקה נדחית קצת ואולי יש סיכוי קלוש שהם לא יקבלו תקציב בכלל (כלומר לא תהיה עבודה). זה עוד מילא, אבל לפני שלושה ימים הם התקשרו שוב ואמרו לי שהם קיבלו חלק מהתקציב וחילקו את המדריכים שבכל הארץ לשתי קבוצות: קבוצה אחת תתחיל לעבוד עכשיו וקבוצה שניה, שבוע הבא הם יראו מה קורה. אני כמובן, שייכת לקבוצה השניה... הטלפון הזה, ביאס אותי חבל על הזמן. אני יודעת שזו חלוקה משיקולים עיניניים בלבד ולא קשור ליכולות שלי (אני הולכת להדריך קבוצה קטנה מבחינה מספרית יחסית לשאר המדריכים בגלל החלוקה לארצות מוצא) אבל זה גרם לי להרגיש חרא! בייחוד שהם אומרים לי שהם משחררים אותי מהחוזה, אם אני רוצה לחפש עבודה אחרת למרות שהם ישמחו שאני כן אעבוד אצלם... סיפרתי את זה בקול רועד לאלון, שהוא גם עובד אצלם (פשוט הוא התחיל לפני כמה חודשים לכן הוא עובד עכשיו) והוא ניסה להרגיע אותי ואמר שהוא מבין אותי לגמרי ושזה מבאס ומתסכל וגם לו עשו בעיות של עיכוב לפני שהתחיל לעבוד שם. אח"כ התברר לי שהוא דיבר עם הרכז וסיפר לו שהתפטרתי מעבודה אחרת בשביל זה ושאני ממש מבואסת אז הרכז התקשר אלי אבל לא היה לו משהו לחדש לי... הוא אמר שהוא יציק לאחראים עליו בטלפונים מה קורה עם תחילת העסקה של שאר המדריכים ויודיע לי ברגע שידע משהו...

אז זהו, יצא מבאס שיש לי הרבה זמן פנוי ואין כרגע עבודה...

האמת, קרה לי עוד משהו מלחיץ השבוע: הייתי באוניברסיטה ופגשתי חברה שלי. אחרי כל ה"מה שלומך" ו"איך היה בחופש" היא שואלת אותי: נו, הגשת את הסמינריון? אני עושה לה, לא, יש עוד חודשיים... ואז היא אומרת לי: לא, היה צריך להגיש עד אתמול! כולי נכנסתי להיסטריה; שיט, מה אני אעשה? עוד לא התחלתי לכתוב אפילו עמוד אחד! ובכלל, איך זה יכול להיות? בזמנו אמרו לנו שבגלל השביתה, כל הסמינריונים מתארכים עד לסוף דצמבר! מסתבר שרק הקורסים שהסתיימו בסוף הסמסטר השני, מועד ההגשה שלהם הוא בסוף דצמבר ושאר הסמינריונים (כמו שלי)  עד תחילת הלימודים. לא ידעתי מה לעשות, אז אמרו לי סטודנטים מהקורס, תכתבי אימייל למרצה ותבקשי הארכה. גם אנחנו ביקשנו, כתבנו לה כל מיני תרוצים (המחשב קרס וכו') והיא האריכה לנו בשבועיים. הבעיה, ששבועיים זה לא מספיק לכתיבת סמינריון שעוד לא התחלתי... אמרתי לעצמי, טוב, אני אנסה קודם לשלוח אימייל עם בקשה להארכה ואם זה לא ילך, נדאג אז... אז שלחתי למרצה אימייל, כשאני מספרת לה ת'אמת- שחשבתי שבגלל השביתה, יש עוד חודשיים. אתמול קיבלתי אימייל תשובה, שהיא מאשרת לי הארכה עד סוף דצמבר. איך שמחתי... ואני גאה לומר שכבר כתבתי שישה עמודים...

זהו, שתהיה שנת לימודים מוצלחת ומהנה!

שבת שלום!

מאיה :)