קנגרו עם חצאית

כמה בן אדם יכול לבכות? אני מרגישה כאילו משמים מנחיתים עלי אבנים. וזה כואב...

מה מעורר מצב רוח כזה? אני אתן כמה דוגמאות...

העבודה שלי, זו ששמחתי כ"כ שהתקבלתי אליה אחרי תהליך ארוך מאוד (בהתחלה לא קיבלו אותי אבל לא ויתרתי וביקשתי הזדמנות שניה ובסוף הצלחתי). אותה עבודה שבגללה התפטרתי מהעבודת רכזות שכבר היתה לי, כי חשבתי שלהדריך סטודנטים עולים זה משהו שיותר מתאים לי ואני יכולה יותר להנות בו ולתרום. אותה עבודה שכבר חודש הם דוחים לי את תחילת ההעסקה בגלל קשיי תקציב... אותה עבודה שבגלל שאני רוצה אותה כ"כ, אני מחכה ולא מחפשת עבודה רצינית אחרת אלא מנסה למצוא עבודות זמניות, יום פה יום שם כדי להחזיק את עצמי (שכר דירה, אוכל). היום דיברתי עם אלון. סתם, חזרתי מאיזה חלטורה שמצאתי. העיקר להרוויח עוד כמה שקלים כדי לא להגיע למינוס. אני מספרת לו כמה מתיש היה היום ואיך אני מחכה כבר שההדרכת עולים תתחיל... הוא הסתכל עלי ואמר: את יודעת, כל המדריכים התחילו כבר לעבוד חוץ ממך... הסתכלתי אליו בחזרה, מנסה להבין את המשמעות. "הם" התקשרו אלי כמה פעמים בשבועות האחרונים, מספרים לי כמה הם רוצים שאני אעבוד איתם וכמה הם מצטערים על העיכוב. "הם" דאגו לעדכן אותי שהם חילקו את כל המדריכים בארץ ל-2 קבוצות, קבוצה א' התחילה לעבוד שבוע שעבר וקבוצה ב', זה עדיין בתהליך בתקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר...

גם ככה זה פגע בי ששמעתי שאני בקבוצה ב', אז בכלל- לשמוע מאלון (שעובד שם) שכולם התחילו לעבוד במרכז אצלינו חוץ ממני?! כמה שניות אחרי שהוא סיפר לי העיניים שלי התחילו לדמוע. הסתובבתי ומלמלתי לו "ביי" והלכתי לדירה שלי. שם כבר בכיתי ממש. זה כ"כ לא פייר! דווקא אני, שהתאמצתי יותר מכולם! והם יודעים את זה, על העבודה שהתפטרתי בשבילם, על זה שאני צריכה כסף לשכר דירה ועל הרצון הגדול שלי לעבוד שם... אלון הגיע אחרי כמה דקות ומצא אותי מקופלת על המיטה ובוכה. הוא הניח לפני דף והצביע על משהו- "אני רוצה להראות לך משהו, תקראי!" אמר. הסתכלתי על הדף. זה היה דף קשר של כל המדריכים במרכז והוא הצביע על השם שלי. "את רואה?" הוא שאל. אַת חלק מהמדריכים. אורי (הרכז) כל הזמן מזכיר אותך ואומר למדריכים שמאיה תצטרף אלינו בקרוב. וככה הוא ניסה לנחם אותי, מה שהיה מאוד נחמד מצידו אבל עדיין הרגשתי רע למדי. אילו לפחות הייתי יודעת שבוודאות ההעסקה שם תתחיל עוד שבוע או שבועיים. אבל לא. "הם" דאגו לכסות את עצמם ולומר שהם ישמחו שלא, אבל אם אני רוצה אני יכולה לחפש עבודה אחרת. שיש סיכוי, קלוש אומנם, אבל עדיין קיים שלא תהיה העסקה בכלל.

וואי, כ"כ נמאס לי מהם. איך הייתי רוצה להגיד להם תשכחו ממני, מצאתי עבודה אחרת... אבל העבודה היחידה מהסוג שאני רוצה שנותרה באזור האוניברסיטה, היא זו שהתפטרתי ממנה... צחוק הגורל, אה?! קצת אכזרי אם אני אמצע ת'צמי באיזו עבודה משרדית משעממת...

לא יודעת מה לעשות, בכל אפשרות יש סיכון. כל כך לא פייר!!!!!!

ואם זה לא מספיק, שלחתי הודעה לשותפה שלי שלא תשכח להכניס לי לחשבון את החלק שלה בשכר דירה (כי אני נתתי ת'צ'קים) ועכשיו היא כותבת לי שהיא תביא לי צ'ק ביום ראשון. אבל השכר דירה יורד ביום ראשון! בגללה אני אהיה במינוס!!! זה בהחלט מוסיף למצב רוח...

ואם זה לא מספיק, בחור שהייתי אמורה לצאת איתו היום, אמר שיתקשר אלי היום ונקבע. כמובן שהוא לא התקשר. חבל שביטלתי את התוכניות שהיו לי. למה חשבתי שאם מישהו אומר שהוא יתקשר, זה באמת יקרה? פשוט כלום לא הולך לי...