הוא אלים נורא. כמו שאני רוצה שהוא יהיה.

הוא לא יוכל להתאפק הרבה זמן, לא, כמו שיקוי בעבע הוא, כמו קולה שתוססת ואז כשפותחים את הפקק לראשונה בבת אחת הכל עולה ומציף נוזלים שמרססים את כולי אני רוצה ש

יהיה לו אכפת יותר להוציא את התשוקה שלו החוצה מאשר השאלה אם נעים לי או לא.

אני רוצה שהוא יכאיב לי, כלכך יכאיב שאני יבכה באמצע וירצה שהכל יגמר מצד אחד.

אבל מצד שני יחווה את העונג העצום בידיעה שיש מישהו בעולם שנע על פי צו ליבו הטהור אפילו ברגעים האלה ולא מתנפנף סתם. מישהו ששם את השכל בצד. לפעמים

אני רוצה מישהו אימפולסיבי כל כך עד ש

הוא יזעם, פשוט יזעם עליי כי הייתי כל כך לא בסדר והעזתי בשיא חוצפתי אז

כעס זה לא מילה, זעם אדיר ימלא אותו וכשיפרוץ יתנפל עליי יעניש, יכה, ינשך, ישרט, פצעים מדממים וחבורות אדומות ואני אצרח מהנאה מוטרפת.

יחנוק אותי אולי ועיניי ידמעו. יקשור אותי ואני יאבק רק בשביל הכאב המתוק הזה.

אני רוצה לחוות את זה חזק, את הקריעה של הבגדים, את השיסוף של העור. הכל יעשה במו ידיו כמובן, ידיו החזקות המחוספסות והלא נעימות. אבל דברים נעימים הוא יודע לעשות איתן, בהחלט. אחרי שהוא יסיים להראות לי מה זה

הוא יידע לפנק אותי מאוד.

כשהוא מזהה את הבפנוכו שלי האבוד שם , אבודה בתוך עצמי, תוהה, מגששת. הוא עוצר הכל ומתנשם, סופר בלב. שוקל.

ואז הוא מתחיל מחדש. הפעם שפתיים רכות פוגשות את איברי גופי ולא אצבעות שורטות.

הפעם הוא מלחש דברי אהבה שאני בעצמי אולי לא מבינה, נשגבים מבינתי המלמולים האלה שלו אבל כל אחד גדוש ביותר רוך וחמלה ממה שהייתם יכולים לדמיין. ועם אצבעותיו יוצר מעגלים קטנים, צורות יפות, אחרות, ואני רגישה לדגדוגים אז אני אצחק והוא לא ישתיק בנשיקה אלימה אלא

יחייך ופניו יאירו. וכשיחוש שאיני זקוקה לעוד הוא

יחדל מהכל ורק יכרבל אותי בתוכו. כרית אני עכשיו בשבילו; רכה, מחובקת. עדינה מאוד והוא

נושם נשימות ארוכות מרגיעות מלוא ריאותיו הישר אל תוך אוזני ומעבר לשלווה העצומה זה עושה לי גם

חמימות של ממש בתוך הגוף.

ועכשיו הוא שלי עכשיו, הוא שלי מעבר לכל דמיון. 

וזהו.