"יאמי, זה בטעם בירה" אני מללקת את השפתיים ומלכסנת אליו מבט.

הוא מתפוצץ מצחוק ומוציא אותי מריכוז לגמריי, "הרגת אותי עכשיו, אין"

(זה לא היה כזה משעשע כשחושבים על זה, הוא באמת שתה די הרבה)

וגם שעה אחרכך הוא נזכר.

"אז מה שאוכלים באמת משפיע על הטעם של זה" הוא מביט בי בשאלה,

"מה ששותים" אני מתקנת ומחייכת לעצמי.

אני מרימה את הראש מהחזה שלו ומסתכלת. הוא מזכיר לי קצת אל יווני עכשיו, עם הידיים פשוטות לאחור והשרירים בכל מקום אפשרי.

"מאיפה נהיית כלכך מצחיקה אה?" והוא מדביק לי עוד נשיקה.

זה בסדר, כל עוד זה ככה וזה מתאים לשנינו.

אז למה לא?

*במהלך ה21 שלו אני חייבת לנסות עם המוסכניק. הוא חמוד לאללה ויש לו ידיים יפות והוא בערך בן 30. אבל אני לא יסבול עוד חודש בלי אני פשוט לא, איךאפשר ככה? מעבר לזה שקצת שכחתי איך להתחיל עם בחורים לא ניראהלי שזאת תהיה עבודה קשה מדי. ואם לא איתו אז עם ההוא מהסושי.

די כבר. גיל 17 הולך לך לאיבוד עוד שניה, תנצלי אותו עד הסוף. אם תחכי זה לא יעזור

(זה מזכיר לי, רבתי עם אח שלי אתמול והוא אמר "לכי תזדייני". אמרתי לו "סבבה, רק עם מי? החברים שלך די מכוערים" והוא הסתכל עליי בתדהמה מוחלטת. שכחתי שמאז הריב האחרון שלנו עברו כמה שנים, וכשהוא היה אומר אז דברים בסגנון הזה הייתי רצה לאימא שלי בדמעות. ממ..)