זה להכנס עצבנית וצרודה ועייפה עם יובש מטורף בגרון לחנות של Yellow הראשונה שאני רואה בדרך חזרה הביתה.

אני אחרי ליטר בירה ועוד שני שוטים של איזה משהו מוזר וכחול, ואני רק רוצה לקנות מים תפוח, לגמור אותם בשלוק, לתת גז מפה ולנסוע הכי מהר שאפשר הביתה ופשוט לישון.

באמצע הדרך למקררי שתיה אני קולטת מי העובד שבא לקראתי עכשיו לבדוק מה אני צריכה, זה הערס, כן כן, הוא ולא אחר, זה פאקינג הערס שמזהה אותי בשניה וסוקר כאילו בלי שאני אשים לב את הגוף שלי (יש לציין שכבר לא היה אכפת לי מכלום מרוב עצבים כך שחצי מהחזייה שלי הייתה בחוץ והאיפור נמרח לגמריי והקסדה שהייתה לי ביד הטלטלה ופגעה בכל מיני מדפים של ממתקים וצ'יפסים ודברים שמוכרים בחנויות האלה של הדלק)

"איזה בלאגן את עושה לי פה" הוא זורק לעברי בטון הזה שלו שכבר הספקתי לשכוח, הוא נעמד לידי אבל אני כבר מתרחקת משם עם הבקבוק ביד.

הוא מסדר את מה שהפלתי ("זאת לא הייתי אני, זה היה כאן לפניי" ואני באמת לא זוכרת שהפלתי משהו, אבל סבבה)

ועושה סיבוב לקופה.

אני מסתכלת עליו מאחורה. הוא גבוה ורזה וכהה והפנים שלו מחוטטות ומכוערות

ואני לא מאמינה שהזדיינתי איתו פאקינג פעמיים יום אחר יום.

ושזה קרה לפני בסך הכל... רגע, הנשף היה בתחילת יולי, אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר. כמעט 4 חודשים.

"בואי בואי לפה" הוא הלך לקופה הכי רחוקה ממני, זאת שקרובה לחלון הענק.

אני הולכת אליו לאט בכוונה, קולטת את המבטים שהוא זורק לחלון, איפה שהאיקסמקס הסקסי שלי חונה בחוץ, ואי אפשר לפספס את הקנאה, את הכמיהה, את השאלה, את הבלבול, את החוסר מודעות שמחרפן אותו, במבטים האלה שלו, שנזרקים עליי ועל האופנוע לסרוגין.

אני מביאה לו מטבע של 10.

"מאיפה את חוזרת"

"לאיפה את הולכת"

"למה את עצבנית"

זורק שאלות כאילו בדרך אגב אבל הוא בסך הכל מנסה להבין למה לא התקשרתי אליו מאז הסקס האחרון אפילו שאמרתי לו שהוא היה אחלה לגמריי ושאני אתקשר אליו שוב ואולי יש מצב לשלישייה עם החבר הכי טוב שלו.

אני עונה לו  בתשובות קצרות. מסיבה. הביתה. ככה.

לא מסתכלת עליו לא מעניין לי את קצה הביצה השמאלית מה הוא חושב ומה הוא מרגיש. רוצה רק לעוף משם ואני שמחה לגלות שלא נקשרתי בגרוש שיש לי את היכולת, לא להקשר לכל מי שאני שוכבת איתו, זה כיף וטוב ומחזק אותי

הוא ממלמל משהו

"מה?"

"שאלתי אם את רוצה אותי שתיים בעשר"

"לא" ואני אפילו לא מנסה להבין מה זה אומר.

"בטוחה?"

"כן"

"את החלטית היום"

הולכת ליציאה אחרי שסוף סוף הביא לי את העודף.

"חכי רגע בואי תרגעי קצת"

"לא"

"נו בואי נשב על סגריה או משהו"

"לא רוצה"

יוצאת

עולה על אופנוע. מסיימת את הבקבוק ב5 שניות וקולעת לפח הקרוב

קולטת את המבט שלו מהחלון, הטמבל הזה, המפגר הזה, מגיע לו, אני שואבת סיפוק אכזרי מהעובדה שכן הוא שואל מה קרה לי , וכן הוא רוצה אותי עדיין, וכן אכפת לו וכן הוא מקנא וכן הוא משתוקק וזה טוב לי וכיף לי ככה הנה סוף סוף אני בצד השני של המתרס הנה אני לא זאת שנפגעת סוף סוף אני אפילו הפוגעת

ואתם יודעים מה? אין בזה שום דבר רע.