אני לא כלכך חיה.
אני שוכחת מה זה לרצות דברים בעוצמה כזאת שבוערת לך מבפנים ומטעינה אותך באנרגיות.
אני מרוקנת
אני גורמת לבןאדם הכי חשוב לי לשנוא אותי בגלל אינסוף טעויות שאני עושה.
אני כבר לא משתוקקת לכלום ולמרבה הפלא - אושר זה לא מביא לי.
אני יבשה כמו מדבר.
אני לא רואה שום טעם בדברים
אני כבר לא נואשת ולא מאוהבת אבל המצב שלי יותר גרוע משהיה כשהייתי גם זה וגם זה.
המחשבה על לעבוד 14 שעות ביום כבר לא מלחיצה אותי, אני באמת באמת צריכה כסף (ומסגרת) (ולברוח)
הכל מתפרק ומתמוסס סביבי ואני מאבדת את האחיזה לאט, וכבר לא אכפת לי מכלום, באמת
מצדי למות בתאונה כמו הזוג המסכן ההוא מצדי להאנס מצדי להפוך לזונה (ואני באמת שוקלת את זה ברצינות)
מעורפל לי מדי וכל מה שהיה חשוב פעם הפך ללא חשוב בכלל
אפילו אני כבר לא חשובה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
