אני נוסעת לבד לחרמון ביום שבת
ושום דבר לא הולך לעצור אותי
אני עוברת לבד לגור בתלאביב בעוד חודש חודשיים
ושום דבר לא הולך לעצור אותי
והיה אמור להיות פה פוסט הרבה הרבה יותר מושקע אבל האינטרנט הבנזבל שלי לא עובד ואני נאלצת לכתוב מהעבודה 
זין.
עריכה 17:47
למה אני כלכך רעה אליהם?? מה הם כבר עשו לי?!
"וואו, שיר. איפה את? די נעלמת מהאופק"
"אני? אני פה תמיד. זה האנשים שמתחלפים:)"
"אני אמור להעלב מזה?"
"אה... כן"
סליחה. לפעמים אני באמת באמת צריכה לבקש סליחה
מכלמיני אנשים שלא עשו לי רע בחיים
ולעניין אחר
הקשר הזה לא היה צריך להסתיים ולא נעליים
הוא רק התחיל, וואטדהפאק חשבתי לעצמי
אני כלכך טיפשה באלוהים (לאנורא. זה בא והולך. את רק שיחררת את זה בשביל לפנות מקום למשהו חדש. דברים חדשים תמיד יש וזה כל היופי)
דווקא כשאני צריכה את העזרה שלך בחרת להעלב לי
די, נו. שני גושי אגו שכמותנו. קשה לי נורא להודות בטעויות, להודות שאני עושה הרבה מהן אין לי בעיה אבל - לקחת אחריות על טעות מסוימת זה יותר בעייתי (מי כמונו יודעים) הנה, לקחתי. טעות שלי. לא יקרה יותר. באחריות.
אבל גם להתחנן בשבילך על ארבע? (ועוד בלי שאני אקבל זין מאחור? מה יוצא לי מזה?) לא, עד כאן.
עוד כמה שבועות פוסט סקס או שניים ובכך תם ונגמר לו עידן דניבוי.
זהו זה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
