עריכה

בחיי הסיפור שכתבתי פה מה זה לא מעניין. אתם מוזמנים לדלג על החפירה הזאת לשתי העריכות בסוף למי אכפת מאיזה סקס הזוי מלפני כמעט שנה ומשהו? אני לא מוחקת רק כי כואב לי למחוק דברים שאני כותבת ואני עושה את זה רק במקרים מהזה קיצוניים

חולצה פשוטה וכחולה של אברקרומבי זה כל מה שאתה שווה (לפחות כלפי חוץ. החזיה המזוברת שלבשתי מתחת זה כבר סיפור אחר לגמרי)

ג'ינס שחור קרוע ואני לא זוכרת אם היתה לי אז את החגורת הארלי או עדיין לא. סביר להניח שעוד לא, זה היה כשעוד לא הייתי עד כדי כך - כמו עכשיו

הגעת עד אלי אחרי נסיעות על נסיעות מהחור שאתה גר בו (פחח מה חור. מטר מירושלים, אבל מבחינתי זה חור)

יאללה נוסעים לאיזה בר קפה באזור.

אני אפילו זוכרת מה שתינו: אתה איזה בירה גרמנית עם שם מפולצן ואני צ'ייסר ייגר ושליש טובורג כמו בימים הטובים.

מדבריםמדבריםמדברים

עדיין בודד? כן. חושב עליה עדיין? קצת. ואיך בצבא? נהדר.

יופי. אני הייתי מאושרת אז בתקופה ההיא לא ברור לי למה (באמת שמנסה להזכר מה הלך שם. תקופת העבודה בפיצה אין ספק.. תקופת הגמילה מהיזיז המיתולוגי. תקופת הטוסטוס הראשון. אהא, לא פלא שהייתי מאושרת)

מספיק לא-שיכורים בשביל להבין ששום דבר טוב לא יצמח מהמקום הספציפי הזה אז בוא נעוף מפה כבר. סבבה?

איתך קניתי את המצית הראשון (וגם את החבילת קונדומים הראשונה שלי, חודשים לפני כן, אבל זה כבר לפוסט אחר)

ובנסיעה בדרך לחפש מקום מגניב ושקט עישנתי יותר מדי סגריות ברצף. אולי החלון הפתוח והרוח גרמו לי לא לשים לב לריח שתכלס הוא הגורם העיקרי ללמה אני לא מכורה עכשיו

נוסעים שקטים מזמזמים ומתוחים קצת מינית, כרגיל

"אוקי פה זה מקום מעולה!" חניה ענקית של פארק עם קצת מכוניות אבל ריקה. אמצע הלילה וזה. בקטנה (אני אוהבת את האנדרנלין הזה. וכשטמנתי את הראש בחזה החשוף שלך באמצע זה כי כן שמתי לב לרכב שעבר, הבהב עם האורות, נעצר והמשיך, פרצי צחוק ודיבור רחוקים אבל אני, טומנת-ראשים ידועה שכמותי, רק גיחכתי לעצמי והמשכתי כאילו כלום, ממתי אני עושה מדברים כאלה עניין)

(אם זה לא היה קורה שומדבר לא היה מעניין בכלל)

מתפשטת לאט מתחרמנת מהר והפתעת חבר, חודשים ארוכים של צבא וספורט ושאר דברים מחשלים, "וואו, מה זה הדבר הזה? חתיכת גוף יפה נהיה לך" תוך נשיקות על השרירי חזה שבהחלט לא היו שם בפעם הקודמת

"לך תמיד היה" בולעת את המחמאה בעונג ופושטת עוד פיסה.

עולה עליך וממשיכה להתפעם, כל הזמן. אני אוהבת את הגוף הזה ושכחתי. לא תוייגת לי בראש ככזה, זה די נחמד

גניחותחדירהגניחותחדירה. מהקדמי למושב האחורי ובחזרה

ולאוטו האחר שעובר אני מרשה לצפות בסרט הנפלא, עד שלמישהו יש זכות לראות דבר כזה בלייב?

אני הייתי דורשת את זה במקומם.

וכשזה נגמר נשענים מחובקים אבל לא להרבה זמן.

יוצאת מהאוטו החם (חם פאק, כמה שהיה חם) לא טורחת להתלבש לפני.

"בא לי עוד סגריה!"

וכמו באיזה סרט היפי ממש גרוע

נשענים על הפגוש של המכונית ומעשנים את הנשמה, ערומים (בעצם, מה סרט היפי. תמונה חשה מהטמבלר.)

תהרוג אותי אבל אני לא מבינה איך בפעם הבאה שנפגשנו לא הזדיינו בכלל. סתם ישבנו באוטו ודיברנו שעות

ווטפ

(בעצם הייתה עוד איזה פעם לפני זה שלא הרשתי לך לבוא. איך אפשר לשכוח)

באמת שאני לא מבינה את זה(הרבה דברים אני לא מבינה. למה הזכרונות האלה קופצים לי פתאום לראש ומסרבים לעזוב. למה החלומות שלי, אלה שאני כן מצליחה לפרש, מטרידים נורא ומדברים על האובססיית כתיבה שנהייתה לי ועל סקס וזהויות ועוד דברים שקשה להסביר. למה אני שומעת שירים ממש גרועים של פורטיס בלופים כל היום וממתי בכלל אני שומעת שירים בלופים? איך פעם הייתי מאמינה להבטחות תמימות במייל והיום, פחה, הסוף נצור ובטוח גם במיילים ה""תמימים"". אני פשוט כבר לא רצה כמו פעם לקראת הבטחות כאלה, לא בוער לי כבר כי אני יודעת מה המשמעות

ובחיי שהייתי מצטערת אלמלא שניים שלושה אנשים, שפתחתי מייל לבלוג בכלל.)

עריכה 22.1 23:52

זה לא טוב שאני נוסעת אליו חרמנית כי אסור לנו לשכב. אסוראסוראסור

הוא קצת (32) גדול וזה רק מעיל שהוא מביא לי. זהו

מותר לשתות לא לשכב ולא להתנהג כמו מטומטמת( = בצורה שתגרום לו לרצות אותי)

זהו שלום ותודה

עריכה 23.1 08:18

כמה נחמד להבין כל פעם מחדש שתמיד במקרים האלה הכוח רצון שלי שווה לתחת.

הוא בחור טוב באמת וייקרא פה מעתה "הסטלן" (דיג'יי מסיבות טבע ובאנג על הבוקר. תמצאו לי שם יותר טוב)

היה נחמד וזה היה קורה גם אם לא הייתי מסטולה רצח מהחשיש ומהסמירנוף.

ואין ספק שהותק והנסיון בהחלט עושים את ההבדל (אשכרה גמרתי לו על הפרצוף פעמיים ברצף וממתי אני בכלל גומרת מירידות בלי לזייף?)