עכשיו יבואו כל המתחסדים "אני אוהב חורף זה נפלא אני אוהב את
המזג אוויר הזה אני מאגניב שאוהב חורף איך אפשר לא לאהוב חורף?!@?"
דמיינו את עצמכם יושבים במכונית הנהדרת שלכם אבל אוישה אין לה גג!!!!
וכל הגשם נוזל עליכם במשך 9 שעות עבודה ביום.
יש לכם חלפס יופי נראה לכם שזה באמת אטום עד הסוף?
אתם עדיין אוהבים חורף ? הא.
אני מתגעגעת לימים חמים כשכל העיר רק הציפה אותי במבטים
"השליחהההה" צועקים לי ממכוניות וחנויות וקיוסקים בכל מקום אני
השליחה/האופנוברית/המשלוחנית/השליחית אין שם שלא קראו לי בו "הייי את עבדת
פעם בסושי לא? זיהיתי אותך לפי השיער המתולתל הזה"
"זאת פעם ראשונה שאני רואה שליחה..." הבנאדם המליון שאומר
לי את זה
אני מתגעגעת לקיץ לנסוע במכנס קצרצר להוציא לכולם את העיניים
להאשים את הרוח בזה שהגופיה חושפת את החזיה להתמכר למבטים המשזפים
שלהם
אני מרגישה כמו דובי מגעיל בימים המגעילים אלה של ינואר דובי מגעיל מסורבל ורטוב 8
שכבות עליי המעיל המכוער הזה והשיער שוכב לי על הראש כמו סמרטוט דוחה. אני שונאת
להראות חרא וכל הימים האחרונים אני מרגישה שאני נראת חרא בגלל המזג אוויר הזה וכי
אני כל היום בחוץ רק
מחר מסיבת גיוס לדני מהעבודה ומעניין עם מי אני הולכת להזדיין. הכי
יהיה מצחיק אם בסוף לא יקרה כלום ואני סתם אשתכר כרגיל ואפדח את עצמי אבל בכל מקרה
יום שישי מובטח לי
הסטלן מציק לי נורא החוכמה זה רק לא להראות עצבנית מדי כל יום אסמסים.
מקרצצים. "איך עבר עליך היום." "את חיה?" ככה כל כמה שעות.
דמט. קורא לי "בייב." ממתי אני בייב?! של חברות סבבה, חברות שלי הן בובי
בשבילי. ואני בייבי בשבילן
אבל ממתי אני בייב של יזיזים ועוד סטלנים נרקומנים.
אז בשישי אני איתו ואני לא אתן לו לבצע בי כלום עד שאני מסטולה כהלכה
אני הולכת שוב לעשן למוות ולמות מצדי. למות ושיעשה בי מה שהוא רוצה
אני מתמכרת לזה לאט
אני כלכך רואה את זה קורה בקרוב. מספיק לילה אחד שאחליט שאני לאמסוגלת
יותר להתמודד עם עצמי ואחליט לצאת מכאן לעוף. כבר לא לים כי לים זה היה כשהייתי
קצת בודדה יותר ופחות חרמנית עברנו שלב כבר מאז חהחה. אז אתחיל להסתובב ברחובות
בלבוש של זונה בכוונה
להענות להצעות שלהם
לזרום כמו שקראתי באיזה בלוג שאני תקועה על הארכיון שלו כבר שעה, כל
ערב היא יוצאת לאלנבי ומתזנזנת לה.
והתגובות לפוסטים כמובן שופטות ו"למה את עושה את זה לא חבל עליך"
מעניין באמת למה היא עושה את זה. תעלומה גדולה כל כך. ולמה שהיא תקשיב
לתגובות שופטות?
אז אני *ככה* מלהתדרדר עד כדי כך (כאילו שלא התדרדרתי עד עכשיו? ממתי
אני נענת לאנשים שמתחילים איתי ברחוב? והסטלן התחיל בתור צעקה מהאוטו והבטחה מ.)
מה שעוצר אותי אני חושבת כרגע זה האגו המנופח רצח. הוא מציל אותי
כלפעם מחדש תכלס
מציל אותי מלהתחנן, מלהתבכיין, מלהפגין חולשות ולהענש על זה אחרכך
מציל אותי מלהיות אנושית. מקשרים עם אנשים הרסניים
מהרס עצמי
לעולם לא אהרוס את עצמי סטייל:הקאות חתכים לא כי המחשבה לא חלפה
במוחי, להפך. אני פשוט מתגאה בגוף שלי יותר מדי
אגואגואגו (לצום זה לא עוצר מבעדי אבל היי אני סופרשיר ולא מדברים פה
על הפרעות אכילה נכון)
מציל אותי מלהתנצל
אני עצבנית עליו אז אני לא אשלח לו הודעה לעולם.
תשלחי לו את
(אתה חרא של ביאפאף שתדע. ונמחק לי המספר שלך)
גם אני לא משו אגב
עריכה 1.2
05:48
הבנים החמודים בעולם עובדים איתי. והם חשבו שאני לסבית. העלבון. שלא קיים חהחה
הם כלכך ךךךךך חמודים. ונסענו יחד אתכל הוד"ש בערך
קנינו לחמניות עם שומשום ועישנו מלאמלאמלאמלא ושתינו מלאמלא
אבל החשוב מכול: הם לא זיינו אותי
כמה שנתתי להם הזדמנויות הם
לא
הם זכרו שאני עובדת איתם
הם מדהימים
אני אוהבת אותם
הבנים החמודים בעולם עובדים איתי
ועכשיום לישווןןןן אחרי שנסענו את כל הוד"ש
ועישנו המון
ואכלנו
ושתינו אני אוהבת אותםםםםם
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
