טוב בואו נתחיל במה שלא:

לא מרגש אותי לנסוע לתל אביב באמצע הלילה בשביל להזדיין עם מישהו. לא מרגש אותי לנשק מישהי שהכרתי לפני חצי שניה ואחרי שעה לדחוף לה אצבעות כשאיזהמישו אחר מזיין אותה. לא מרגש אותי לנסוע לחורשה/שדה ליד בנייני משרדים וכולם רואים אותי מוצצת ל3 בנים ואז נותנת להם לזיין לי את הצורה.

לא מרגש אותי לעשות סמים.לא מרגש אותי לשתות עד אובדן הכרה

לא מרגש אותי לבקש ממנה לעצור את האוטו ולפני שהיא מספיקה לפתוח את הדלת להקיא בקשת מבעד לחלון

לא מרגשות אותי שמועות שרצות עלי בכל העיר (החברים הישנים שלי, חברים עאלק, לארוצה להזכר בזה)

לא מרגש אותי אסמסים נפפפפלאאאאיםםם כמו תמונה של כוס קפה "הנה תראי, קפה עד המיטה" או משו מונפץ אחר ב9 בבוקר ,

"אנחנו צוות מנצח" ש""יגרום""לי לחזור על ארבע

לא מרגשות אותי אלף ואחד מחמאות שבשבילכם אומרות הכל (גוף מדהים! תחת לאכול! ציצי מושלם! איך את אוכלת כל היום ונשארת רזהההה איזה שווווהההההה את. שששששקסית חתולה שורטרטת. שקסית. סקסית. שמקסית.) לא. מזיז לי. לא מרגש. אותי. בשיט.

לא מרגשות אותי הבטחות לשבת יחדיו על החוף ולצפות בשקיעה עם בקבוק בירה

כבר לא מרגשים אותי זיונים בתחת

לא עושה לי את זה סטריפטיז משגע מולו ולאבדנס ו"הבטחה" ש""רק לו"" אני עושה את זה כי הוא כלכך מיוחד. ואחר. ושונה.

לא מרגש אותי להזדיין עם מישו שיכול להיות דוד או אפילו אבא שלי (לא הגזמנו? טוב נו 20 שנה הבדל?)

לא מרגש אותי כלום. שום דבר. כלום דבר. מלבד:

לא למצות דברים. זה כן מרגש אותי. לא למצות דברים.

זאת. ההרגשה. כי מדהימה. שיש. זה הרגש . הכי עמוק. להסתכל עליהם ולאהוב אותם מכל הלב. כי הם לא עשו בי כלום.

אני רקדתי לידם כמעט ערומה, עם חזיה וג'ינס קרוע וכל התחתונים בחוץ. אני צרחתי שטויות על זינים וזיתים וכמה שאני לא בתולה, אתם לא מאמינים עד כמה, ואין לך עוד חומר?!? בחיייאתתתת בוסוש, אני יודעת שיש, אני רוצה את החומר הזה, זה טוב לי, אני לאא.. מחוקההה... בכללללללל

וליטפתי את ערן ונגעתי בדויד והוא הפשיט אותי בטעות מול כולם במועדון כי גם הוא היה מחוק והוא הרשה לעצמו לאחוז לי במותניים בשביל התמונה של צוות השליחים המנצח והשליחה היחידה במרכז.

והקאתי לידם וחן נגעל ממני ואחריזה לקח אותי לאוטו ונסענו יחד בכל העיר מליוןאלףפעם והם הצילו לי את התחת ולגנוב לערן בירות זה כבר בנוהל ולדעת שהם מתים שאני אבוא לכל ישיבה שהם עושים אבל מבריזה לפעמים בכוונה, דווקא בשביל לא למצות את הדברים (מי מתחיל להבין את הכיוון חשיבה שלי?)

אבל הם. לא . ניצלו אותי. מעולם. וכאילו אחרי לילות כאלה שאףחד מאיתנו לא זוכר (תכלס אףחד מאיתנו לא רוצה לשכוח) באה בבוקר לעבודה כאילו כלום, זורקת פה ושם משפטים, אבל תכלס, הם יודעים שזה רגיל אצלי(?)

ערן: אני כבר רואה אותה עורקת מהצבא בשביל לחזור לתת פה משמרות איתנו

אני: לעבוד איתכם, לעשן איתכם, להימחק איתכם

בוסוש: ככה אני אוהב אותך

אני דויד וערן נשארים עוד שעה "לסגור את המשמרת" (תכלס לחסל את הואןגוך היקר מכל שחן החביא בפריזר) ומשוחחים. על הצבא ועל החיים הם עברו המון בחיים שלהם הם מגניבים לגמריי. המון אומר גם המון בנות

אני אוהבת לדבר איתם, אני אוהבת שהם לא מבינים את היצור המוזר שאני ומתים לפענח אם רק היה עוד קצת זמן, אני אוהבת לירצות אותם, אני אוהבת לפנטז עליהם, ואני אוהבת שזה לא קורה

והיום במשמרת האחרונה הרמת כוסית חגיגית לכבוד השליחהההה האופנוברית ממאדים וחיוכים מעריכים ונוסטלגיה ואושר עילאי.יצאתי בהרגשה מנצחת: לא קרה עם אףאחד מהם כלום

וזה פאקינג. כן. מרגש אותי. ברמה שהרבה מהבלוגרים/בחורים המתוסכלים מינית-חסרי-בטחון והלוזרים, לא מסוגלים להבין.