הקאווה זורמת לי בין הירכיים הוא לחש לי לפני דקות ספורות, "תמיד אחרי שאני שותה הרבה עומד לי בטירוף" אני מחייכת לו את חיוך העיניים הפרטי שלנו נותנת לו אישור, תבין כבר שזה שעד עכשיו לא, אומר שכשכן זה יהיה מטורף

אני אוהבת את הידיים שלו מדגדגות לי את הבטן "המלצרית הדפוקה אמרה להוריד רגליים! זובי. אני שמה אותן" ומשעינה בהפגנתיות האופיינית את הרגליים על השולחן. כשחברשלו אמר לנו לפני כמה ימים "אתם כל כך חמודים" אמרתי לו "גם אתה" ולא התכוונתי לזה. החברשלו לא חמוד בכלל.

"את יפה" הוא אומר לי בבריכה כשאנחנו מתחבאים מתחת לאבוב רחב. החברים שלו משחקים בתופסת ומפארקרים את נשמתם "אל תזהמו לי את הבריכה בבקשה!" אומר האוטיסט מבניהם, אני אוהבת את זה שאני עכשיו זאת ש- מסוימת

ולא הזאת ש- האחרת שהייתי עד עכשיו.

"אני לא יודעת להגיב למחמאות.." אז אל, הוא אומר ותוקע בי מבט ירוק. עיניים ירוקות מעולם לא פיללתי לחבר עם עיניים ירוקות. כולם היו פשרה ופתאום נפל עליי מלאך

"את לא חושבת שהבנות בפלוגה יקנאו בי עכשיו" אני שואלת את רותם והיא אומרת שלהפך מה. אנחנו אחיות או לא להיות, וכל החרטא הזה.

חוזרת לבר הוא מפסיק אותי שניה לפני שנהיה מאוחר מדי. "עוד לא ראית כלום ממני" ואני מתכוונת לדברים שאני עושה כשאני שיכורה באמת. והם חושבים שעכשיו אני מסטולה אוקי (אני לא רוצה שהוא יראה אותי ככה)

יש דברים שעשיתי שאתם חושבים שהם מגניבים ופתאום אני קצת מתביישת בהם

"תנשקי אותי כאילו שאף אחד לא רואה אותנו" הוא אומר בנימה, מרגשת יותר (מרגשת?!) כן. אני מתרגשת ממנו כל פעם מחדש כל משפט מחדש כל מחמאה לא בנאלית מחדש. הכל לא בנאלי בעליל זה מדהים אותי שמה שברחתי ממנו כלכך הרבה זמן תפס אותי בעוצמה מטלטלת ואני לא מפסיקה להתפעל ולהיות מופתעת, אני, כן אני, אשת העולם הגדול שראתה הכל ועשתה הכל. הוא מפתיע אותי ובשביל זה שווה הכל הנשיקה

שמגיעה אחרי זה עמוקה מעבר לכל דמיון והיא מין "המשך יבוא" מסתורי למה שיקרה אצלו בחדרי חדרים שעתיים אחרי זה

העיניים שלו שפוגשות בשלי גורמות לשמיכה פרטית של חושך מבורך להפרש מעל שנינו . בלבד. לא חשוב באיזו סיטואציה וכמה אנשים יש או אין מסביב, אני מרגישה את התדרים שהוא שולח באמצעות העיניים הירוקות שסוקרות את שלי וזה חזק יותר מנגיעות לפעמים

זה לא נשיכות אלימות ואפילו לא לשון עדינה שחוקרת עורקים פועמים זה משהו בין לבין, מהדהדת לי בראש הבטחה ישנה נושנה, את לא זאת שלא נקשרת לאנשים? ופתאום אני מפחדת לאבד אותו. אולי יום אחד הוא יגלה איזה בנאדם רע אני (אל תחשבי אל זה שיר אל)

בנתיים אני משחקת נהדר את המשחק של להיות גירלפרינד מושלמת. רק מחזק אצלי במוח את האמונה שאני יכולה להגשים כל בלתי אפשרי שהוא, כמה בלתי אפשרי שהוא נראה הכל בר ביצוע מבחינתי. הכל.

סליחה על הבלאגן שבפוסט הזה אני מבולבלת ולא מצליחה לכתוב וזה מלחיץ אותי