הזכרונות מכים בי בגלים ומציפים לי את הנשמה. (סוףסוף אני במרחב הבטוח שלי עושה מה שאניהכיאוהבת לעשות: שיר של חופש שותה כל ערב. צריך לכתוב על זה להיט שייכנס לרשימות השמעה ויופץ למליוני אנשים. שיר של חופש שותה כל ערב. נשמע כמו שם של שיר של איזו להקת מיינסטרים החברים של נטאשה? מוניקה סקס? 

(איזה כיף זה לא לסגור סוגריים

שוב קאווה שוב קאווה שווווווובבבב קאווה. אפילו עם אבא שלי (לא מדברים על זה) אני מיוחדת שיוצאת עם אבאחורג לברים, קיל מי. 

סתם.

אבל יש לנו מנהג כזה מאז שנהיינו בקשר טוב שוב, אחרי שנגמרו ריבי-גיל-ההתבגרות שוב, ואחרי שנגמרה תקופת ה"התעלמות שלהם ממני" לצאת כל שבוע שבועיים לבר ופשוט לדבר על דברים כי הוא ממש חכם והידע עולם שלו בשמיים והוא נותן לי עצות נורא נורא חשובות.

והוא האבא שגידל אותי ואני מכירה אותו מגיל שנתיים ואני קוראת לו אבא, אכן, מעולם לא קראתי לו בשם האמיתי אפילו בריבים הכי גדולים שלנו והיו מזעזעים

אני כבר בנקודה שלא אכפת לי להתמסטל לידו מרוב שאנחנו קרובים למרות שכל הברמנים חושבים שאנחנו בני דודים או אחים לפחות

הוא צעיר וחתיך

זה אבא.

אני מספרת לו על הבחור החדש והוא מזהה שזה מה שנכון. ועל הצבא ועל דברים וממשיכה לרוקן קאווה (זה נהיה הבירהדובדבנים החדשה שהייתה פעם הסטלה החדשה שהייתה פעם פינלנדיה)

אל תשמעו את האלבום של ג'וני מיטשל "מינגוס". פשוט אל. במיוחד אם חרשתם לפני זה על "בלו" המהפנט והממוטט. זה פשוט יאכזב אותכם. אין מה להשוות בניהם בכלל כוסאימשלך ג'וני מה נראהלך להוציא שני אלבומים כלכך לא משתווים בניהם?

קניתי מלא נוטלה כשהיה לי בית ריק שבוע ואימא זרקה את הכל. חרא אימא אני טוחנת חומי בצבא שזה כמו שוקולד השחר רק הרבה יותר מגעיל, ואפילו את הנוטלה את מונעת ממני עכשיו?

ולמרות כל החומי והמצות ותפוחיאדמה לא מבושלים אני מרזה מאושר ומאהבה

אבל התחלתי מאיזה נקודה נכון. הזכרונות שמצפים לי את המוח שאני מתגעגעת לדבק שוב (אתם לא מבינים כלום. רק אחד מבין.)

הבחור החדש לא מרשה לי. יעני מה זה לא מרשה: כשאנחנו הולכים לים ויושבים על שניצל עסיסי במדזו שבטיילת הרצליה, לא אל תשתי שיר כי את נוהגת אחרי זה. 

כשאנחנו בבר במבצע של שתה כפי יכולתך על למברוסקואים ובירות, עוצר אותי כמה קצת הרבה לפני הזמן. תפסיקי שיר אל תאבדי שליטה.

עוד לא החלטתי אם אניא והבת את זה או לא (סופ סופ מייצבים אותי, סוף סוף)

הזכרונות שמציפים לי את המוח. דברים שלא יחזרו לעולם. דברים. שלא. יחזרו . לעולם. הייתי פעם פסל אנושי. פעם ידעתי שנאה אנושית וטהורה מה היא פעם ידעתי מההן מכות אמיתיות וחניקות ונשיכות. פעם ידעתי מהזה סקס זועף ואלים. פעם הזדיינתי עם יזיזמיתולוגי על המגלשה הכי גבוהה בגן שעשועים פעם

חזרתי שיכורה הביתה אחרי 7 קילומטר מבולבלים של מלמולים, הרדמויות על ספסלים ושקרים למכוניות משטרה שעוצרות לשאול, "הכל בסדר" שקרים. שקרים. פעם שיקרתי שהכל טוב ושומדבר לא היה טוב היום אני אמיתית לחלוטין הכל טוב אנשים הכל באמת באמת טוב

אני מתגעגעת עוד לפני שהייתה לי הזדמנות לזינים אחרים, זיונים אחרים, בנים אחרים, בנים משתנים

לא יהיו יותר בנים משתנים כמה שטוב לי איתו עכשיו, אני צריכה את החלופה התמידית הזאת אני צריכה את הרענון הזה את הקצב והזרימה שלא נגמרת את הפעימה. של. החיים האלה. של . החיים האלה.

לקום ב6 בבוקר ולברוח לגבר רנדומלי תלאביבי מהבית: לרוב הם היו תל אביביים. לפעמים כפרסבאיים. מהכפרסבאי הייתי בורחת אחרי מקלחת איכותית ועוד שתי גמירות לפחות מאחד הויברטורים האיכותיים שלו. 

לבחור שלי אין ויברטור, עליו לקנות לי אחד.

על הבחור שלי להיות קצת יותר זבל אלי. אני לא מבינה למה הוא כלכך טוב אלי . זה אבסורד כי בתוך תוכי אני סתם כלבה מרושעת (לא נכון)

התאמנתי על דניבוי בלהיות חברה טובה, אני יודעת שהוא לאצריך לבקש בשביל שאביא את הירח בשבילו , רק לפזול מעט, מעט!

אני מביאה לאנשים שאני מעריכה את הכל מתוך עצמי. את הכל.

סתם חבל לי שתקופה יפה נגמרה, תקופה של ספונטניות חסרת מעצורים ומליון דברים מגניבים. סתם חבל לי קצת שאני הופכת להיות בנאדם נורמלי רנדומלי מינורלי: הבחור שלי לא אוהב מין אוראלי וזה חבל כי אני אוהבת שהם אוהבים שאני מוצצת להם.

מכירים את הבנות האלה שעושות מה שהן רוצות? שמתעוררות כל בוקר אצל מישו אחר? שאוכלות סושי לארוחת צהריים וחוצמזה כלום כל היום? שמוכשרות נורא וקוראות שירה איכותית וכותבות להנאתן? שיש להן שמיעה אבסולוטית ותחביבים מיוחדים.

אני ההיא הזאת. זאת אני היא. זאת היא אני. (של פעם)

עכשיו אני סתם לוחמת קרבית בבסיס מגניב ספורטאית ומ"כית בהתהוות וחיילת מצטיינת או משהו, ועוד זאת שכולן מקנאות בה כי יש לה לבר מהפלוגה וזה שיאא המגניב ומוציא עיניים לכולם. ושהם הכירו אחרי שהם התגייסו, ממש כמו בסרטים, ואפשר לכתוב עליהם סרט והוא יהיה מושלם.

זהו. האלבום של אלאניס מוריסט יותר טוב משיכולתי לדמיין לעצמי. "ג'גד ליטל פיל". זהו.