היום בארוחת ערב זה קרה, התחלתי לבכות בשקט ואימאבא ראו ואבא שאל
"זאת שביזות יום א' שהגיעה קצת מוקדם מדי לא?" ואני אמרתי שזה לא שביזות
זמנית, זה יותר מזה.
והם שאלו ואמרתי להם שאני לא חוזרת לשם הפעם, אני לא מסוגלת. אני רוצה
להשאר כאן לנצח ולכתוב לנצח ולחזור לעבוד, כמה שאני מתגעגעת ללחזור לעבוד למרות
שהבטחתי לעצמי שאני לא חוזרת למקומות שהייתי בהם אי שם מאחור אףפעם ותמיד שואפת
להתקדם. אבל אני פשוט לא מסוגלת לחזור למדבר הפעם תבינו אותי אני זה עושה לי רע זה
מכבה זה מאדש אותי אתם לא שמים לב?
"אתם לא שמים לב איזה אדישה שנהייתי" והם אומרים שלא.
הם אומרים שוב את כל הדברים הרגילים שאני כבר לא יכולה לשמוע שמהצד
אני נראת טוב יותר מתמיד, ומתפתחת יותר מתמיד, ומתקדמת, בהדרגתיות בריאה, ושזה טוב לי, וזה עושה אותי טובה יותר.
והם אמרו עוד דברים שגרמו לי להפסיק לבכות בסופו של דבר אני צריכה
להזכר כל פעם מחדש מה המטרה הסופית שלי , כן?
לא לדשדש במקום לעולם. ללמוד כל הזמן עוד ועוד ולהתקדם עוד
וזה בסדר שקשה ועצוב ולא כיף, זה בסדר גם אם זה לחודש וגם אם זה ל3
שנים
כי צריך וזה ככה
ובסופו של יום אני אסתכל לאחור ואקלוט כמה למדתי כמה הרבה פאקינג
למדתי
שלא הרבה אנשים בכלל יכולים להגיד את זה על עצמם
ושנשארתי שם עד הסוף ונאבקתי בהכל כולל היצרים כולל הכל
וגם אם היה לי רע 3 שנים זה רע הכרחי. זה רע הכרחי ואני חייבת להבין
את זה
שאני לא יכולה יותר לחיות בחלומות שלי כמו שחייתי בהם לפני זה
זאת הייתה תקופה נהדרת שנגמרה
ואני מתגעגעת אליה, שלא תחשבו
לשיר שהייתי פעם שיר של חופש
שחיה על סושי ושוקולד ומרזה כל הזמן. שעושה מה שבראש שלה עם מי שבראש
שלה. ומעשנת מה שבראש שלה ושותה מה שבראש שלה, וישנה איפה שפאקינג בא לה ולפעמים
גם בכלל לא
שנפגשת עם אנשים מהבלוג,
וזורמת עם מי שהיא רוצה באיזה מסיבות שהיא רוצה, וגם עם אנשים מהרחוב. ובני 20
ומשהו ובני 30 ומשהו
שרוכבת בכל הארץ עם האופנוע ולוקחת את עצמה לטיולים האלה בשיא
הספונטניות
אני מתגעגעת אליה
כרגע אני קצת היא וקצת לא, קצת השתנתי וקצת נשארתי
אני לא יכולה לחזור לאחור להיות לגמריי היא
כי אני רק מתקדמת מכאן ואני בתהליך ההתקדמות שלי שלא תלוי בי וזה קורה
בלי מאמץ מצדי כמעט זה הצבא נטו "אשם"
הוא לא אשם כמו שחשבתי , זה בסדר
ואני לא אוכל לחזור לאחור
וזה באמת באמת בסדר כי מי יודע מה יפרח מתוכי אחרי זה, עוד מעט, עוד
קצת
מי יודע
ואולי אני אהיה הרבה יותר נפלאה, ואולי אני קצת, טוב אני די בטוחה,
שאני כבר קצת בנאדם טוב יותר
שאכפת לו יותר. וחשוב לו יותר.
אולי אני אהיה הרבה יותר נפלאה?
סימנים מדאיגים שצריכים להדליק לי בראש נורה אדומה.
זאת היתה הפעם הראשונה שאלכוהול זמין בכמויות וזה מן הכל כלול ב30 שקל בלבד ואני
פאקינג. לא במצב רוח. לשתות.
מי היה מאמין שאני בכלל אגיע למצב כזה שאני מודיעה לעולם ומסבירה שוב
ושוב למי ששואל ולא מבין למה לעזזל אני לא שותה שזה בגללש אין לי מצברוח לזה!?
וממתי אין מצברוח ללשתות?!@ פפפ. ואשכרה סיכמתי את הערב הזה עם חציליטר טובורג זהו!!! ועוד שכב לי חציליטר סמירנוף בתיק ו4 אקסלים ולא עשיתי עם זה כלום ולא רציתי בכלל
כוסעמק איתי, מה, מה
אז זה אחד. שיש לחשוד.
דברשני, לא הייתי עם אף אחד ויכולתי לנסוע להיות עם הקיבוצניק ולא
רציתי ולא בער לי בשיט. לא בוער לי כבר, הם לא בוערים לי כבר. ממתי. בנים. לא. עושים לי . את זה. מה???
סימן שני שיש לחשוד בו
פאק מה נהיה ממני? יצור אחראי שומר חוק וסדר ולא מתפרע? מה נסגר? מה באמת נסגר?
(הבעיה היא שאני לא מרגישה שאני נהיית נפלאה יותר אני מרגישה שאני נהיית רגילה יותר ומשעממת כלכך ולא מגניביוחדת בכלל כמו פעם, ףףף. וזה היה פעם לא רחוק . לא רחוק. וזה פעם שעוד קיים לפעמים אבל בכמות ערבים שהולכת ויורדת באופן משמעותי.
זוכרים שהייתי שמה פה סרטונים שלי אחרי סקס כשהפרטנר מאחוריי או סתם ערומה עם שמיכה עליי וזהו? והתמונות וכל זה (לא רק בבלוג, ברחבי ישרא,)
איפה אני?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
