רציתי לכתוב לך פוסט וזה מאוד אני, ומאוד בנאלי בשביל מישהי כמוני. לא נראהלי שבאמת ציפית למשהו אחר

אז מזל טוב יקירי, האיש שעשה את החצי שנה האחרונה של לפני הגיוס (וגם קצת אחרי) להרבה יותר מגניבה, מצ'וגעת, מרוגשת ממה שהיא הייתה עלולה להיות בלעדיך. לא להרבה אנשים קל לגרום לי להרגיש בנוח כלכך, ולעשות מה שבא לי לידם ולהתלבש איך שאני רוצה ולהתנהג איך שאני רוצה בלי לחשוב מה אם ומה הם חושבים. כי אתה כזה כי אתה .. מקבל אותי כמו שאני וזה נפלא. באיזה שלב שהוא סיפרתי עליך לאבא קצת, בשושו כזה, בלי להכביר בפרטים. ברור שהוא לא הבין שומדבר מהקשר הלא ברור הזה. "תנסי להמשיך את הקשר הזה איתו אבל בלי סקס. נראה לך שהוא ירצה להשאר איתך בקשר בכלל?"

טוב אז קודם כל... למה לעזזל נראה לט שאני ארצה לנסות אפילו?! בתור מישהי ששבועיים בלי זיון מחרפנים אותה לגמריי. 

דבר שני, כאילו דה. אם יכולנו לבלות יומיים באילת לבד בלי לחשוב על סקס בכלל, אוףקורס ווי דו.

אני לא ממש יודעת לדבר אז אני לא אומרת לך שאתה כמו אח בשבילי כשאנחנו יחד, אבל זה בסדר, אתה עושה את העבודה הזאת בשבילי די הרבה (וגם טורח לציין כמה שזה קצת סוטה, נכון. אחים שמזדיינים. אבל זאת האמת)

אני לא שוכחת כלום. את הירידות והמורדות. והעליות האילתיות. את הקטעים המפגרים שעשיתי לך בגלל דברים טיפשיים, את זה שלא ויתרת עליי אף פעם, לא באמת, ואני למען האמת הרבה פעמים כן הייתי מוכנה. ומחקתי את המספר והחזרתי אותו, ומחקתי שוב והחזרתי, עד שהתאפסתי על עצמי לקח זמן כי התבלבלתי, עד שהבנתי שאתה לא אחד מהם –

גם אם החלטת להתקשר אחרי 3 שבועות שאני החלטתי לא לדבר איתך בגלל איזה אסמס מטומטם, עניתי, וזה הוביל לנסיעה אליך ב3 לפנות בוקר כשלמחרת תכננתי את הטיול המיתולוגי לחרמון. וזה היה בדיוק כשעברת דירה ואני לא אשכח את התמונה הזאת בראש לעולם: המזרון החשוף ממצעים באמצע החדר הריק בתוך דירה בתוך בניין טיפוסי לחלק הזה של העיר. ונשכבתי לידך עם אינספור השכבות עליי ונזהרתי לא להירדם, ועשינו מה שעשינו ועפתי משם ב6 בבוקר לנסיעה המרהיבה שמתועדת פה

ושוב קרו דברים כאלה ועוד יקרו

בקיצור, נשמה. אני מקווה שלא ייגמרו הלילות האלה של השיטוטים באלנבי והשיחות אל תוך הבוקר, בלי הפסקה, בלי רצון להפסקה, בלי שאיפה לעתיד כל שהו חוץ מההווה הנפלא שאנחנו נמצאים בו עכשיו, מסתובבים ברחובות ומדברים על הכל,כולם, כולן. של האלכוהול שנשפך של פגישות אקראיות במסיבות רוקנרול עם אימו-פריקים שחשים את עצמם, של ריקודים בעירום במסיבות קטינים, של מועדוני סאדו ושלישייה בשירותים. של שינה צמודים אחד לשני על המיטה שהופכת להיות בלילות כאלה להכי נוחה בעולם, וסקס של בוקר, או לילה, או בלי בכלל, איך שרוצים, איך שמרגישים, ליטרלי איך שבא.

ומוזיקת-אתה. ולהשאר במיטה אחרי שאתה הולך לעבוד ולבוא אליך אחרי כמה שעות למסור את המפתח, להשאיר לך הפתעה קטנה בדירה (בפעם האחרונה לא סידרתי יותר מדי, נכון? נראהלך שהייתי צריכה להסתפק בכוסות הפעם? נשבעת שהיה מבולגן ומלוכלך אבל, מה!)

כשהייתה לי את תקופת ההשתמטות בראש ידעת באופן חד וחלק שאני צריכה להתגייס. שיעשה לי טוב, למי שאני לעשות את זה. והתגייסתי וצדקת. והיה לי משברונים פה ושם, ועזרת בכל פעם שהייתי צריכה ,וזה לא המון פעמים כי אני לא מתוודה על החולשות שלי המון פעמים, אבל בפעם-פעמיים שהיו היית שם בהחלט

אמנם הולך להיות לי לחוץ עכשיו (נהה, איזה לחוץ, אני מאושרת, אבל מאושרת שזמינה לעולם-שהוא-לא-צבא 4 ימים בחודש, מעכשיו. ובעוד 4 חודש כשתיגמר ההכשרה זה יהיה 6 ימים. אבל נו) אבל אתה מהאנשים האלה שאני יכולה לוואטסאפ להם גם עוד חצי שנה, אם יווצר מצב שכזה, "חצי שעה אני אצלך", להגיע עם הסושי.. ואם תבקש אז גם עם בירות.. כמו תמיד. כמו שאני יודעת, ואוהבת, לתת לך, כי זה עושה לי טוב, כי אתה עושה לי טוב בדרך לא מחייבת ומשחררת וזה נפלא.

אה נו וביומולדת גם מאחלים נכון? שתתקדם בעבודה. שתלך ללמוד את הדבר שיעשה לך רק טוב והרבה. שתעבור לגור בעיר היפהיפיה ההיא. שתתקדם לאן שאתה רוצה, ותסדר את חייך איך שאתה אוהב. שתמשיך להיות מאושר בחלקך ולקבל את מי שאתה בשלמות כזאת שאין להרבה אנשים בכלל

(שתביא אותי לבקר עוד הרבה אצל דודה שלך עם העיזים והילדים החמודים ההם)

(שתעשה כבר רשיון לאופנוע!)

ושתלמד לנקות כוסות!!!

חבר יקר, באהבה עצומה, מזל טוב ליום ההולדת, ומי ייתן שעוד 3 שנים (שנתיים ו6!) אתה יודע לאן ניסע...