ההההההההההההההההההההההההא. לא עשינו מספיקקקקקקקק. לא רדפפפפפנו אחרי מספיקקקק חחחווויותתתתתתת. לאאאאאאאאא הייינו מספיק קקקקקקווולים ולא הכככרררנו מספיק אנשיםםםםםםםם מגניבבבבבבים........!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ההההההההההההההאאאאאאאאא. בבבבבווווווואאאאאא כבר רק בוואיייייי ונמממממצוץ עעעעודדדד עססססיס מתווווק ומבחיל מהחיים המדגעיאירהילים. האלה.

"אם תמשיכי להדחיק את תיטרפי יום אחד."

הוא אפילו לא אמר, תיטרף עליך דעתך. הוא אמר תיטרפי. ואז אני שואלת אותו איך, איך לעזזל, איך, איך, כמעט מתחננת למוות, איך!!!! אני יכולה להפסיק להדחיק כבר

"תבכי"

איך

"מהדברים הקטנים"

אני לא יודעת איך

"תפסיקי להיות גיבורה ואמיצה"

קל להגיד

"תקבלי את החסרונות שלך"

אני יודעת טובטובטוב מה החסרונות שלי. וזה לא מה שיעזור לי להפסיק פאקינג להדחיק.

אני לא מרגישה כלום כבר זמן רב שנדמה כמו שנים. אני לא מרגישה כלום ואפילו את המסע התחלתי להרגיש באמת רק באמצעו, או בכלל בסופו או שעדיין אני לא

זה נורא לדעת, שרוב הבנות היו רוצות להיות כאלה. זה מעצבן אותי כל פעם שההן מהצבא רוצות לשמוע עוד סיפורים כי "את כלכך מעניינת שיר. החיים שלך כלכך מעניינים."

"שיר חיה בגישה של, הכל יהיה בסדר. יהיה בסדר בסוף. ובגלל זה היא חיה עד הסוף"

ואני מזלזלת בפחדנות שלהן ושונאת אבל אני בעצם הפחדנית הכי גדולה כאן.

מפחדת מהחולשות של עצמי שאולי חסוחלילה יתברר שאני לא כלכך אמיצה כמו שאני ושכולם חושבים.

אבל זה לא עוזר לי להתחיל הלרגיש שוב, כן, כשאנשים מקסימים עושים לי דברים מקסימים אני מרגישה אותו דבר כמו שהמבחילים עושים לי דברים מבחילים. שום דבר לא מקסים, ולא מבחיל.

זה נהדר, נכון? כולן רוצות להיות כאלה! יש. ממש כיפכוף של חיים נכון. ממש כיף חיים של חיים מכויפים.

הזוהר והתהילה מעולם לא היו מלוכלכים ומזוהמים יותר ואני כלכך מכורה ללכלוך ולזוהמה ללכת יחפה ולהרגיש את כפות הרגלים נפצעות ומזדהמות ברחובות הכי מטונפים של תלאביב העיקר ש

תשומת לב נשפכת עלי בכמויות! כשאני הילדה עם השמלה הכי קצרה במסיבה. כשהיא קופצת וכל השיער שלה מתנופף ככה, כשהיא רוקדת רק איתו כי ככה היא החליטה היום היי

בואו. ותראו את. התופעה. הזו.

עוד לילה ועוד לילה ועוד לילה לדמם להקיא ולרקוד לדמם להקיא ולרקוד רוטינה מפלצתית שלא נגמרת ושואבת, שואבת, שואבת

זה לא עבר לי לגמריי הפצע הוא עוד קצת לפעמים כואב במיוחד כשדוחפים אצבעות וכבר ממזמן אין לי כוח לזה

סקס זה אוברייטד וגורם לי לפהק בכל פעם שאני רק חושבת על המילה, 

"ממשיכים לקרות לך דברים שהיו צריכים להפסיק לקרות לך כבר בגיל 16"

ועם זה אני לא מסכימה כי לאושר אין גיל ומצאתי אותו כאן בין מועדון לפאב בין חורבות הגרפיטי היפהיפיות ובתוך בניינים אפלים, בסמטאות רוויות בבקבוקים מנופצים

"היי אל תנפץ גם את הואן גוך הזה הבקבוק הזה יפה מדי"

אז הוא זרק אל החומה רק את כל השאר

רק במיטות שאינן שלי אני מוצאת סוג של מרגוע

"זה האושר שלך. האם טוב לך עכשיו"

כן כן זה האושר שלי אבא

תתמודד