מה עוזרת לי כתיבה מה זה עוזר לכתוב משפטים חסרי תכלית בלילותלבד
"הכתיבה היא אני ואני היא הכתיבה" ובלעדיה אני כלום, נכוןף. הן לא
הפסיקו לעשות רעש רציתי לדרוך את הידית ולירות להן כדור בראש ואפילו שניים אז כבר
להעביר לאוטומט ולרסס את כולם גם ככה זה מאסר עולם ובמקום זה
נתתי להן לדבר לי מעל הראש ולהמשיך לגבב גיבובי שטויות שתעופפו בחדר מעל האוזניים
שלי ניסו להכנס אבל הדפתי אותן עם העט שמצויר עליו בובספוג פיראט והצרפתיה במחלקה
שלנו גילתה לי בסוד שקוראים לו בצרפתית בובליבוז', ואבוי אם הוא נעלם לי לשניה מהכיס
או נשכח אצל חברה למשך יותר מכמה שעות כך שארגיש בחסרונו, מיד מתחילה בחקירות של
כל מי שנמצא לידי גם אם זה חדר ריק "איפה בובלי בוז'?? איפה הבובלי בוז'
שלי!!" וברגע שהוא נמצא כי הוא תמיד נמצא בסוף, נשיקה וחיבוק ענק לעט הצבעוני
הזה שאני כלכך אוהבת ככה קטן אבל משמש לי כמצוף הכי גדול וקבוע וודאי כרגע פה שאם
לא אאחז בו אני אמות ואתבע מסתחררת לשווא ביןכל הרעשרקע המיותר הזה לבינוניות
שמשתלטת אט אט ועוד תסחוף את כולן לאבדון.
אז עברנו למקום חדש כי נגמרה ההכשרה והכל טיפס היחסים הרגשות יש פה
נוב 10 שמתות להשתחרר ועוד רגע יוצאות לחפש"ש. יש פה נוב 11 שאמרו לנו עוד
בהכשרות להצמד אליהן, לשאוב מהן ראבק ומצברוח טוב ולהתרחק מאוגוסט 12 כי הן שבוזות
מהתחת מאז שעלו לקו שזה פה כי פה זה הבית.
לקום כל יום בבוקר לפתוח את העיניים להתרחק שני צעדים מהמיטה ולראות
את הנופנופנוף הז.ה. ואני פעורת פה ויבשת עיניים והרוח מסעירה לי את השיער ומכערת
אותו אבל לא אפכת לי אני יכולה לעמוד שעות על הצוק שהפלוגה הקטנה שלנו נמצאת בקצהו ולשיר, ולשיר בלי מילים העיקר שהפה שלי
נשאר פתוח סופג את האוויר היבש שהגיע אלי לא כלכך מרחוק מהצוקים האלה שהייתי נותנת
הכל בשביל לצלול אליהם אבל אני לא יכולה אז אני פשוט אעמוד ושרה.
הפינות ישיבה פה באמת שקטות הבנות פה באמת רגועות והכל נודף סטלנות של
צעירות בנות 20, 21 שיד המזל גרמה להן לחתום שנה נוספת ולבלות כאן את שארית הזמן
עד השחרור המיוחל(?) בנתיים יוצאים לפעילויות ותופסים את הקו הזה ומקווים לטוב.
ופה ושום מטווחים וניווטים (שבוע הבא ניווטים ואני רוצה רוצה רוצה) וללמוד בעלפה
קוי דיווח ותדרים נהיה העיסוק האהוב עלי בשעות הפנאי; ובכלל גיליתי לאחרונה
שהדברים שהכי מרגיע אותי לשקוע בהם פה זה מפות (צירי ניווט ושקפים) ומספרים (תדרים
וקווי דיווח ועוד המון דברים)
אולי שני הדברים שהכי נודפי מונוטוניות וראליות בעולם. וזה
מצחיק שדווקא אני הלא מונוטונית ולא ריאלית בעליל מתאהבת עד אין כלות בשניהם .אבל
זה מרגיע.
ויש פה גם דברים בכמיות שאני לא אוהבת: שירים במזרחית שנשמעים מכל
פינה שיוצאים לי מעצמי מתוכי בזמזומים לפעמים ומאוחר מדי אני תופסת את עצמי יודעת
בעלפה אתכל השיר החדש של עומר אדם (כוסעמק, מה זה אומר לילה במיטה קרה רועדת? מה
זה מיטה רועדת?? כמה אידיוט צריך בשביל לכתוב שיר כזה מטומטם!!)
אז הכל מוצף פה גם בין היתר מזרחית ופרצופים חמוצים של פזמניקיות עייפות ושבוזות וכדורים נגד
כאב ראש. כל היום אני רק שומעת "יש לך כדור, יש לך כדור", לא אין לי
פאקינג כדור כי זה לא בריא ואני אדיאולגית נגד זה, אז די.
ומשהו בי רוצה להפוך את זה לבית הכי יפה בעולם את הפינה הקטנה שהיא כולה ריבוע מסוים שכולל מיטת קומותיים כולה שלי (וזה ממש לאו מובן מאליו מיטת קומותיים שלמה שכולה שייכת לבתאדם אחת) ו3 לוקרים אחד גדול ושניים קטנים מפוצצים בעירבוביה של הציוד שלי. "קצת השתלטתי פה לכן על המקום אבל אם למישהי זה מפריע שתגיד" אני יודעת שמפריע אבל הן לא אומרת אז סבבה, אוגואיסטית או לא יש פה דיבורים שכשאני רוצה אני יכולה לחיות את החיים הטובים גם אם זה אומר קצת לשים זין על עוד 5 בנות בחדר שלי אבל באמת אם למישהי זה מפריע, אז שתגיד.
והתכנון בגדול זה להפוך את הפינה הזאת לפינת שיר לשים תמונה אחת קטנה ושתיים גדולות על הקיר למעלה קרוב למיטה העליונה איפה שאני ישנה, ולוח שעם עם הודעות וברכות ותמונות ואולי להביא גם אדניות מהבית ולשתול תבלינים נענע ולימונית ולואיזה שיהיה לתה של הבוקר למרות שאני בנאדם של קפה (ג'ייקובס בלי סוכר עם ממש קצת חלב, תודה,) אבל להפריח את המקום הזה את השממה הלא שוממת בעליל הזאת ולעשות אותה לכולה כולה שלי לשנתיים וארבע הקרובות (שלוש ושמונה?). ואניב אמת לא צריכה יותר מזה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
