היא שולחת יד פה ושם ואני לא  מסרבת לשום קריצה; "אני לא קונה את זה שאת כבויה."

הוא כמו התשובה שלי להכל, אמרתי לה בדרך חזרה לחדר מעוד מקלחת לילה. אבל אני לא יכולה לדרוש ממנו לחכות לי שאחזור

והיא מצידה פתרה את הבעיה שלי בסיפור על האקסית שלה שבגדה בה עם איזה נהג האמר אחרי 35 יום רצופים בבסיס, "שלחה לי תמונה שלהם, חשבה שזה יצחיק אותי," העלבון עדיין מהדהד לה בקול ושוב אני רק רוצה לחבק(שוב?)

נכנסות לחדר, אני נשכבת על המיטה מביטה בה מסתרקת  מתארגנת, שתיקה.

"אולי תבואי לישון איתי היום.." אני אומרת

"שיר?"

"הקצינה שלי וכל הצוות שלי בשטח.. בבקשה." היא כבר מבינה לאן זה מוביל

היא מסתובבת אלי. העיניים הטובות האלה. "בואי הנה"

נטמנת בי בחיבוק ענק נשימות עמוקות דגדוגים צוחקת לה אל תוך השפתיים

אנחנו מסתדרות לרגע בכפיות מושלמות היא עוטפת יד אחת שלה באסרטיביות על החזה שלי והשניה נחה על התחת כאילו במקרה

וזה כלמה שאני צריכה עכשיו גוף חם להשקיע בו את הספקות שלי

וריח סבוני נעים ונשימות נשיות באוזן

כל השאלות מתנקזות אל איזה אגן בטוח איפהשהו בין עצם הבריח לאיפה שהתלתלים שלה מתלפפים

(היא עדיין כמו סופת טייפון קטנה אבל אני מעדיפה שיקרה משהו עלפני ריק)