אמרה לי חברה שמכירה אותי 10 חודשים ו5 ימים (הפזם דופק) שנדרשה לתאר אותי ב4 מילים. אףאחד לא יודע שום דבר על כלום ממני וזה מקור כל היופי ומקור כל הבלעדיות שלי על עצמי. זה פשוט נפלא

עד שאצא לטיול אופנוע ענק באוסטרליה ואתחיל ללמוד את התואר בספרות: אמשיך לזיין לבנים את השכל והם ימשיכו לקנות לי לנז'רי וויברטורים בתמורה. ועוד קצת תמונות ועוד קצת טיזינג, אני לא מרוויחה מזה כלום חוץ מתשומת לב נוספת שאני גםככה לא צריכה. אז למה?

להמשיך ללכת לישון ערומה בחורף ולעשות לעצמי ביד בחדר מלא בנות ערות. להזמין אותה והיא לא באה, כבר ממזמן שחדלה לבוא.(צריכה למצוא לעצמי בובת משחק אחרת.)  לסנן אנשים בסופשים והבנאדם שצפה בי מרחפת וטען שהציע נעליים וחיבוק שולח סמס מאוכזב, "הבנתי את המסר", ואולי אני מפספסת שוב ושוב את אהבת חיי?

שיעמום גורם לי לעשות דברים לא טובים ולנצל אנשים ולזרוק את האחריות לכל הרוחות

לפעמים אני חושבת שאני לא ראויה לצאת לשום קורס מפקדים בכלל (סוף פברואר יביא איתו בשורות טובות)

כי אני כלכולי יצר ויצרהאדם רע מנעוריו ובנים מחקו ממני שארית אמפתיה שהיתה בי

ובכלל מי כבר יתאהב בזאב בודד(מהזה קשור)

?