מה אדם צריך כפי שקבעו גדולנו ומשוררנו?

מילה - יש לי יותר מדי מהן 

מקום בעולם - יש פה מיטה, מקום לשים את הדברים, שקט פיזי ונפשי

אהבה לא נשכחת - בואו נדבר על זה

קול אמיתי לתפילה - אחרי שאדבר עם אבא ביולוגי דברים יסתדרו

רגע מושלם - אני

לתת ולקחת - שונאת לקחת ונותנת לכולם (במובנים אחרים נורא)

לא לפחד מהפחד ראו אני כאן. וכאן אני נשארת.

היא יפה ומפוצצת קסם אישי. יש לה הרחבות וסמיילי ואת העגיל הזה באמצע האף, כמו שיש למלונים, (איפה את ילדה?) שכחתי את שמו. היא גרה כאן במיטה שהולכת להיות שלי מעכשיו, 7 חודשים היא גרה כאן ולפני שבועיים עזבה כי חתמה על חוזה של דירה שהיא שוכרת עם חבר שלה

"הייתי בול במצב שלך" היא אומרת לי בידענות. "הרעל בעיניים הזה, הצהבת, גם אני חתמתי עוד שנה, גם אני רציתי פיקוד וקצונה ולשם ייעדו אותי כולם.. פרחתי מבחוץ אבל הייתי נבולה שיר, נבולה מבפנים, וגם עליך אני קולטת, ישר שמתי לב שאנחנו אותו ראש אנחנו אני ואת, ובטוח גם אצלך חולפות המחשבות האלה נונסטופ"

אלו מחשבות אני שואלת וחוששת שאני הולכת לשמוע את האמת בפרצוף אותה אמת שמסתובבת לי שם בפנים עוד מלפני הגיוס

"היה לי חסר. חסר. כל הזמן חסר. הרגשתי חנוקה, מוגבלת,  כעסתי על הצבא, מה הצבא הזה נותן לך שיר שאת נותנת לו כלכך הרבה? מה זה לתת לצבא, למדינה? שניהם, גם הצבא וגם המדינה, שמים עליך ככה זין שיר, ככה, על כולנו,כולם עיוורים מכדי לראות את זה, ואפשר לראות את זהפה בהכל בכלכך הרבה דברים יוקר המחיה עולה והמשכורות נשארות ויישארו נמוכות בצורה בלי אפשרית, למדינה לא באמת אכפת ממך, לאנשים פה אין עבודה, 3 מליון ילדים מתחת לקו העוני, כיכר לחם עולה 10 שקל, 10 שקל שיר!! היא אמורה לעלות שליש מזה.. כמו כל דבר כאן. אבל לאף אחד לא אכפת. אני מפחדת להביא ילד לעולם כזה שיר, למדינה כזאת...

אז עזבתי. עזבתי תפקיד חלומות שכולם איימו עלי שבלתי אפשרי לצאת ממנו, ביום אחד, ככה!(היא עושה את הצ'יק הזה עם האצבעות) הביאו לי קב"ן, באתי אליו, דפקתי את ההצגה הכי מושלמת שיכולתי לתת, יום אחרי זה טופס טיולים, פטורים כתובים, ת"ש 4, אישור שעות קצרות, והנה כאן אני עכשיו (היא מחייכת אלי בגאווה) חוזרת כל יום ב12 מהבסיס בתל השומר, הולכת לעבוד ישר בדוכן בקניון, מביאה 4-5 כל חודש, וזה קשה, זה כלכך קשה במיוחד בהתחלה כשגם עזבתי את הבית, המינוס בבנק לא נגמר ואת חוסכת שקל לשקל ומבינה כמה ערך יש לכסף פתאום ותגידי שיר מה את רוצה ללמוד אחרי הצבא? ספרות, אה? את כותבת, כן? לכתוב סרטים, סדרות? נראה לך שלמישהו בכלל יהיה אכפת , החל מלסוכן שיהיה לך ועד לכל מקום עבודה אחר שתרצי לעבוד בו, נראהלך שהם ישימו זין על זה שקרעת את התחת 3 שנים? עזבי את זה שכשתשתחררי תקבלי את האזרחות באגרוף ככה לפנים(היא מדגימה) לאף אחד במדינה לא אכפת שתרמת, עשית, היית מפקדת, רק אם תיהי קצינה אולי יסתכלו עליך שונה וזה עוזר בראיונות עבודה אבל לכי תדעי בתכלס נגיד שרק תצאי לקורס מפקדים הזה. נראה לך שזה מעניין למישהו? שיהיה לך יותר קל להתקבל לכל מקום עבודה שהוא אחר, יותר מג'ובניק?

ועזבי את זה שזה לא קשור. מילא היית הולכת לדובר צהל, לבמחנה, למה לעזזל לקרבי, למה עשית את זה לעצמך, את לא תרוויחי מזה כלום, מה זה 800 שקל לחודש, ועוד עכשיו כשאת עוזבת את הבית ומתחילה את החיים שלך, בלתי אפשרי לעשות את זה בבסיס סגור את תביני את זה מהר מאוד

תראי אותי איך אני חיה שיר. אמרת שאת כותבת, שזאת התשוקה שלך? אז אני ככה עם צילום. ואם לא הייתי חצי אזרחית עכשיו כי נלחמתי על זה לא הייתי יכולה בחיים לקנות מצלמה מקצועית ב6 אלףשקל, ואני מתחילה קורס צילום עוד שבועיים, כן, אני מגשימה את החלומות שלי אחד אחד, ודירה שכורה זה הדבר הכי מדהים שיש ולפרנס את עצמך לבד בגיל 19? מדהים עוד יותר . קשה ומעייף ומתיש אבל מדהים. אני הולכת לישון כל יום מסופקת, שלמה, מאושרת.. המון רגעי משבר אבל זה כלכך שווה את זה שיר, תחשבי על עצמך, את תיהי כמוני ותרוויחי כלכך הרבה, נפשית וכלכלית, תגידי לי תודה אחרי זה, תצטערי שלא עשית את זה לפני. לכי מחר כבר תוציאי טופס 55, תחתמי ויתור, קב"ן, דפקי נפקדות ולכי לכלא, כל דבר העיקר שתצאי משם. אם אני הצלחתי את בטוח מסוגלת. תחשבי על זה שיר."

שיט