הכרנו על הגג של בניין משרדים גבוה באזור התעשייה של כפר סבא. למעשה, הכרנו עוד לפני כן בבר, התחלתי איתו (בחורים מסוגו אףפעם לא מתחילים עם בחורות מסוגי) והוא הזמין לי רום וודקה קרמל

את ההכרות האמיתית עשינו למעלה על הגג. אחרי לא יותר מחצי שעה שיחה הבנתי בדיוק על איזה בחור נפלתי, חייל שמתכנן לצאת על נפשי מהצבא, בתול שלא נגע באישה מימיו בגלל ביישנות ותמימות שהקסימו אותי ושרוט על כל השכל שלא נגעל מלנקות אותי אחרי שהקאתי על עצמי ועליו ומהגג אל הרחוב. אני חושבת שהוא אפילו ניסה לטעום את הקיא שלי, כי זה תמיד סיקרן אותו או משהו כזה. בקיצר לא הטייפקאסט שלי בשיט, אבל,

עד אז ידעתי בעיקר אס-הולז והתאמתי את עצמי אליהם אוטומטית. זו היתה תקופה נהדרת של עבודה בשליחויות יום ולילה על הכביש, סמי-אנורקסיה כי לא באמת אכלתי דבר חוץ מסושי, וכל ערב היה נגמר בשתיית ליטר בירה לפחות ובשינה אצל בחורים מזדמנים, תל אביביים או כפרסבאיים וגם המון בלוגרים

ולפתע הוא נפל עלי

עם התעניינות כנה שלא חשבתי שקיימת

ומלוא הציפיות

ועד אז לא האמנתי שמישהו בכלל יכול להתאהב בשרמוטה פורקת כל עול ששומדבר בחיים שלה לא חשוב לה חוץ מהקטנוע שלה.

אז מתברר שהוא הצליח.

לילה אחד הוא לקח אותי להר הכי גבוה של רעננה (טכנית אני הסעתי אותו על הקטנוע כי לא היה לילדון רישיון) אבל הפיקניק שנמשך לילה שלם, הבירות והמדורה היו כולן יוזמות שלו

בדרך לשם חצינו שדות על גביי שדות 

כשהקטנוע שלי לא היה מסוגל יותר הזנחנו אותו בצד והמשכנו ברגל

פרצנו לטרקטור שמצאנו בדרך שהפעיל אזעקה רחוקה וברחנו משם בצרחות של צחוק

סחבנו עצים במעלה ההר ולבסוף

מצאתי את עצמי שוכבת בזרועותיו של בחור, לבושה (וזה היה חדש לי), ומדברת על עצמי כפי שלא דיברתי מעולם (גם זה היה חדש לי) 

המדהים הוא שהוא האזין, המדהים הוא שהוא רצה לשמוע. כל סיפור על כל גבר ועל כל מעשה היה חשוב לו לפרטי פרטים, לא מתוך חטטנות וחרמנות אלא בנסיון להבין באמת מי אני ואיך נהייתי ככה ומה יצר בי את מי שאני

לראשונה סיפרתי על שתי הרביעיות שהיו ועל השלישיות שכבר הפסקתי לספור. על נדב ועל תומר ועל עוד בנים יותר דומיננטים בחיי ששינו אצלי משהו מהותי

וגם על כל השאר הפחות מעניינים וחשובים

ההסתובביות האינסופיות באלנבי שהיו הדלק שלי בלילות, מסוממת או סתם שיכורה ומתחילה עם כל הסלקטורים של כל המועדונים (ברור שאני עושה את זה עדיין אבל תדירות של פעם בשבועיים-חודש לא משתווה לכמעט כל לילה כמו אז)

ועל המעשים שלי שאני פחות מתגאה בהם שמעידים על מוסריות קלוקלת מהיסוד שכן מציקה לי איפשהו

על כל אלה דיברתי, שעות, והוא לא שפט ולא ביקר, פשוט הקשיב.

בהחלט בין חמשת הלילות הטובים בחיי

יצאנו במשך לא המון זמן, אולי שלושה חודשים והיה די צפוי לי שהוא ישעמם אותי מתישהו ומשם זה יגסוס סופית (אולי בשלב שבו הבנתי שאין מצב שאצליח לשכב איתו, הוא היה סגור ומסוגר בכל הקשור למיניות ובקושי התנשקנו כמו שצריך) 

לבסוף זרקתי אותו בנסיעת מונית. אחרי שיחה ארוכה שכללה המון הסברים ללמה אני לא מתאימה לו בכלל ("אני כלבה מדי, אני רעה מדי, אני אפגע בך מתישהו, אני כבר פוגעת בך, אני לא מצליחה להחזיק קשרים כאלה וחבל שייהרס לנו" וכו) ונסיונות לשכנע מצידו שדווקא כן, ואולי ננסה, ודברים שאמר לי ולפניו אף אחד לא אמר

ככה סתם זה פשוט נגמר

לא דיברנו מאז

אני כן נזכרת לפעמים בבר הקבוע שהכרנו בו והיינו הולכים אליו בתקופה ההיא לפחות 3 פעמים בשבוע ושותים בעיקר בירות כהות וודקה, לרוב הברמנית היתה מסיעה את שנינו הביתה חזרה או שלקחתי אותו על הקטנוע אם לא הייתי מסטולה מדי והוא היה נצמד אלי ברמזורים ומחבק

אני נזכרת בלילה המדהים על ההר

בשיחות העמוקות וגם בשטויות שלנו שפיתחנו, אובססיה חלקית לפיראטים ולשרלוק הולמס וקללות בהולנדית וכל סוף ערב בבר, בלי יוצא מן הכלל, היה נגמר בנסיון שלנו להתעתק הביתה (המצאנו גם 3 כ"פים משלנו, הלוואי שהייתי זוכרת אותם)  וגם, המשימות שלקחתי על עצמי, לגרום לו לעשות רשיון ולבתל אותו (בשתיהן נכשלתי לבסוף)

אני לא מתגעגעת אליו, אני מתגעגעת למה שהיה איתו, אתנחתא נהדרת וקצרה מהמרדף המתמיד שחייתי בו אז אחרי דברים כמו תשומת לב של בנים מתחלפים ועבודה ואלכוהול וכסף וחוויות, באמצע כל זה היה מישהו שאשכרה פתאום בא ורצה להקשיב לי. זה היה נפלא.

אז, אני לא יודעת אם ההסטוריה חוזרת על עצמה

אני בטוחה שאני לא רוצה להרוס שוב מערכת יחסים שמתחילה באופן נדיר בגלל סיבות טיפשיות

אני יודעת שאוכל לכתוב באמת על מה שקורה איתי ועם 34 רק בעוד כמה חודשים, במקרה הטוב, הדברים האלה תמיד מתבשלים בתוכי לטווח ארוך

אבל מה שבטוח שאני חייבת להתבגר ולהיות אכפתית יותר לאנשים שדואגים לי. ובעיקר אכפתית יותר כלפי עצמי