העיר שמכה בי באהבה עם מלוא הכף-זכרונות: רחובות של תשומת לב, סקי מים, סקסאפיל, ריקודים על הבר, ריח אגזוזים, אופניים ירוקות, הסנפה של דברים טובים, אנשים שממציאים לעצמם דאגות כי הן כלכך, כלכך נדירות כאן.
בבסיס יש לי חברות שלא מבינות משמעות החופש במלואה מה היא, ואני ממירה את המרמור מזה שאין לי קטנוע להלילה בשכנוע עצמי שמותר לבזבז היום. אחרי חודשיים של תשלומים רק על דלק לנסיעות שהן הדלק שלי, מותר לקנות היום מכל הבא ליד
אז רצה את כל יגאל אלון עם כפכפים ושמלה בגלל פרץ אנרגיה והבירה שבסוף. הידידים שבתחנת דלק מבקשים משהו תמורת ההתחנחנות שלי אבל כבר חדלתי מלחלק דברים בחינם ושיתרגלו
אז שותה ליטר בירה לפני 10 בערב ומאבדת את הסטלה עד שבאים לאסוף אותי ב1 אבל למי אכפת. יש מגוון של אלכוהול אצל רוסי אחד מעצבן שאירחנו את עצמנו אצלו (כל הוויסקי והמרטיני הכי יקרים בעולם לא יוכלו להחליף עונג של ריקון מספר לא ידוע של צ'ייסרי וודקה זולה וממכרת)
ופאב ותיק ומלוכלך שתמיד יקבל אותי בזרועות פתוחות
והמוזיקה חודלת מלהתבדל לי בראש: כל שיר מתערבב וכל הריקודי אקסטזה
לא יגרמו לי לעלות שוב על הבר שרקדתי עליו למוות בלילות צעירים יותר.
אני נהנת מבחורה שמתחילה איתי קצת יותר מאשר עם בחור ששולח ידיים מכיוון שהשמלה הקצרה תמיד תעלה ותחשוף אתמה שכולכם אוהבים. אני הכי אוהבת הצעות לבוא לישון אצלם, או אצלה שבאמת אכפת לה ממני, אז מה שלא תהיה ההסכמה ההצעה עצמה היא המהות
אני אוהבת את כולם ואני לא ברורה מספיק. הסמות'י דנסינג הזה רק שלי ושלך והשעון מתקתק לאחור שהולך להיות טוב יותר, ויותר ויותר. בתחילת מאי אחזור להשתגע מהמרחבים שכלכך התגעגענו אליהם ומותר לצלול אליהם סופסוף, לא רק להזדטר ולתצפת ולדווח בקשר תמונת מצב, (ספויילר נפלא לפוסט שהולך להיות,)
אבל זה לא משנה עכשיו כי ע
ד אז אני משחררת יותר ויותר רסיסים של עצמי והאושר מפנה מקום לייאוש מגברים בנאלים מדי והייאוש יוצא לידי ביטוי בתור בכי ודמעות שאני כבר לא מנסה להסתיר באוטו שלו בסוף הלילה(תחילת הבוקר)
בכלל אני אמורה לשחרר את פרצי העצב האלה במקומות אחרים אבל אחרי שאת מודה בפני שני אנשים שאת מתחילהתאהב במישהו, אין דברים שאת מסוגלת או רוצה להסתיר מהם
.
.
((ב
כתיבה על לילות כאלה אני מרגישה בבית. הכתיבה והלילה בשבילי הם אחד. אמנם אנשים אוהבים כשאני כותבת על רגשות אבל אני מעדיפה לכתוב על התיימרות ועל נופים ועל לילות ממכרים, ואולי יום אחד ייצא משהו גדול מגוש הקטגוריה שנקרא "אלנבי" אצלי בראש, כבר הפסקתי לעקוב כמה מילים נשפכו ממני על הרחוב האהוב עלי בעולם שמכיל בתוכו השקפת עולם דרך חיים ושאר מילים מפוצצות שלא יכולות לתאר תחושת ביתיות סחרור וחופש.
ואחרים יגדירו אותם כסתם עוד אוסף של לילות אבודים. אבל זה לא משנה. אני אוהבתלחלום אני אוהבת להצהיר ושמאמינים להצהרות שלי ואחריזה תוהים איך אני סוטה מהן בכזאת קלות. אני אוהבת להמציא רעיונות בלתי אפשריים
ואחרי זה להגשים, לחוות ולתעד בכל הכוח שעוד נשאר
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
